ליחה בגרון היא לרוב מצב של הצטברות ליחה בחלק האחורי של האף, בגרון ובסינוסים. לרוב מצבזה הוא זמני, אך חלק מהאנשים סובלים מליחה כרונית, שנמשכת חודשים או שנים. בכל מקרה אין מדובר במצב מסוכן, וקיים טיפול להתמודדות איתו.
התפקיד של הליחה הוא למעשה לכידה של גורמים לגירוי – אלרגנים או זיהומיים - לפני שהם מגיעים לריאות. הרירית שבאף משמשת לשם יצירת לחות שעוזרת בלכידה ויצירת הליחה, ובכך בעצם משמשת כפילטר לאוויר היבש שאנחנו נושמים.
לליחהתפקיד חשוב ביותר במערכת החיסונית של הגוף, והיא נמצאת בדרך כלל בכמה מקומות עיקריים: במערכת כלי הנשימה (בעיקר בסמפונות) בגרון, באף ובמערכת הסינוסים. לאחר שהליחה לוכדת גורמים זרים החודרים לגוף דרך דרכי הנשימה, היא מוציאה אותם החוצה באמצעות עיטוש, נזלת או שיעול.
הליחה היא דלילה בדרך כלל, אך כאשר היא הופכת לסמיכה יותר או שהופעתה היא ליחה צהובה או ליחה ירוקה, ליחה תקועה בגרון הופכת למצב לא נעים. מאידך, כאשר אין מספיק ליחה זהו גם עלול להיות מצב בעייתי.
ליחה בגרון הופכת לבעייתית אם היא הופכת לליחה כרונית, אם היא מפריעה להפקת קול, לנשימה או לבליעה. ליחה מוגברת עלולה לגרום לקול מוזר או צרוד, ואף לקושי בבליעה. ליחה מוגברת אף עלולה לגרום לאדם לכחכח את גרונו לעתים קרובות ושוב ושוב. למעשה, ליחה כרונית יכולה להיות מטרד של ממש ולגרום לכך שאנשים יתעוררו באמצע הלילה[1].
Orawan Pattarawimonchai | Shutterstock
מהי ליחה ליחה, ריר, היא נוזל סמיך ודביק המכסה את פני השטח של נתיבי האוויר. לליחה יש שלושה תפקידים עיקריים:
בגלל הדביקות שלה, תפקיד הליחה להגן על הריאות באמצעות לכידה ופינוי של חלקיקים זרים כגון וירוסים, אלרגנים, אבק וכימיקלים, שמנסים להיכנס לתוך הריאות[2].
הליחה עצמה עשויה גם מחומרים השייכים למערכת החיסון, כגון תאי דם לבנים ונוגדנים, אשר הורגים גורמים חיצוניים המנסים להיכנס לגוף.
הריר מעניק לחות לרקמות של האף, הפה והסינוסים, אשר נוטים להתייבש ולהיסדק אם הם סובלים ממחסור בלחות.[3]
הליחה למעשה נמצאת כל הזמן במערכת הנשימה שלנו, אך לרוב אינה מורגשת. אנשים נוטים להרגיש בליחה בדרך-כלל כשהם חולים. למשל בהצטננות ישנה כמות ליחה מוגברת ועלולים להרגיש נזלת באף, ליחה בגרון ושיעול, שהוא תוצרת של דרכי נשימה נפוחות יותר הגורמות לייצור מוגבר של ליחה בריאות[4].
ליחה בגרון תסמינים
ליחה תקועה בגרון מובילה לצורך לכחכח, להרגשה של חסימה בגרון, להרגשה של אף גדוש, לנזלת, להרגשה של ליחה שיורדת בגרון, לשיעול מתמשך, לכאבי ראש או לכאב פנים, לירידה בחוש הריח והטעם, ולתחושת צפצופים באוזן ואף לירידה זמנית בשמיעה.
צבעה של הליחה אמור להיות שקוף, אך במקרים מסוימים יופיעו ליחה צהובה או ליחה ירוקה, שיכולות להעיד על מצב דלקתי.
סיבות וגורמי סיכון
אין גורם אחד לליחה בגרון, אך אצל אנשים מסוימים, חילופי העונות יכולים להיות מלווים באלרגיה לגורמים שונים בסביבה, כגון פריחה עונתית, או בהתקררויות ומחלת השפעת, המגיעות עם שינויי הטמפרטורה. כתוצאה מכך עלולה להצטבר ליחה בגרוןובמערכת הנשימה, ולהוות הפרעה לא נעימה לשגרת חיינו.
בדרך כלל מה שגורם לליחה בגרון הוא תגובה של מערכת החיסוןלזיהום או לגירוי, המובילים לשכבה הרירית של האף והגרון להתנפח ולייצר ליחה. הגורמים שמובילים לגירוי יכולים להיות צינון או זיהום אחר, כל מיני סוגים שונים של נזלת אלרגית, נזלת לא אלרגית, ופוליפים באף.
עדיין לא ברור מה גורם לליחה כרונית שאינה נגרמת מאלרגיה או זיהום. הגורם יכול להיות מקושר באי סדירות בצורה בה הליחה עוברת באף או שמדובר ברגישות יתר של החלק האחורי של האף והגרון לליחה.
למרות שגם כשאנחנו בריאים יש צורך לגוף להשתמש בליחה, ליחה מוגברת היא מצב שיכול להיות לא נוח ואף מטריד. ליחה מוגברת יכול להיגרם בגלל הסיבות הבאות:
זיהומים, כגון הצטננות או שפעת.
אלרגיות.
גירוי של האף, הגרון או הריאות.
מצבים מסוימים של מערכת העיכול כגון ריפלוקס.
עישון.
מחלת ריאות כגון דלקת ריאות, סרטן ריאות סיסטיק פיברוזיס ומחלת ריאות חסימתית כרונית.
אבחון ובדיקות
אבחון של הגורם לליחה בדרך כלל דורש הפניה לרופא/ה מומחה לביצוע הבדיקות הרלוונטיות: ייתכנו בדיקות אלרגיהאצל רופאה או רופא אלרגיה ואימונולוגיה, בדיקת אנדוסקופיה לצורך זיהוי פוליפים בלוע האף על-ידי רופאה או רופא אף אוזן גרון, וכן הלאה בהתאם לחשד הגורם.
סיבוכים אפשריים
במידה והליחה מתמשכת זמן רב והיא מפריעה לתפקוד היומיומי. מומלץ לפנות לרופא או לרופאת המשפחה, שיכולים לשלול מצבים כמו פוליפים באף או אלרגיות, שיכולים גם הם להיות הגורם לבעיה.
ליחה היא ריר חלקלק ודביק. היא עשויה להכיל תאים מתים, מוגלה, חיידקים, וירוסים או תאי דלקת שנוצרים בתגובה לזיהום או לאלרגיה. סיבוכים אפשריים לבעיה כוללים: דלקת שקדים כרונית, התייבשות, קשיי שינה, קשיי נשימה, בצקת ריאות, דום נשימה, אלח דם (זיהום בדם) וכדומה. חשוב לטפל בליחה בגרון בזמן כדי להימנע מהסיבוכים האפשריים, ובעיקר כדי להימנע מהמעמסה שהיא יוצרת על מערכת הנשימה.
טיפולים ותרופות
במרבית המקרים ליחה בגרון חולפת תוך מספר ימים או שבועות, עם חלוף הגורם לליחה. כדי להאיץ את התהליך ניתן לבצע שטיפות אף על בסיס מי מלח מספר פעמים ביום, ולהקפיד על שתייה מרובה של מים.
אם הליחה אינה עוברת, ישנם מספר פתרונות שיכולים לעזור להפחית את התסמינים. הטיפולים המקובלים ברפואה הם בדרך כלל אנטיביוטיקה, תרופות נגד גודש באף, תרופות נגד אלרגיה, כמו אנטי היסטמינים וספרי אף עם סטרואידים.
מעבר לכך מומלץ לצרוך מזונות שמצמצמים את הליחה, כגון ירקות ירוקים, ברוקולי, שום, סלרי, קישואים, פטרוזיליה, דובדבנים וחזרת. גם שתיה מרובה של מים מסייעת לנקות את הגוף מן הליחה. כדאי להימנע ממזונות שמעודדים ליחה, כמו מוצרי חלב, גלוטן המצוי במוצרי חיטה, שעורה ודגנים, אלכוהול, סוכר, בשר אדום עתיר שומן וכדומה.
טיפולים נוספים שיכולים לסייע:
שאיפת אדים ממים רותחים – יש להניח מגבת על הראש ולשאוף את האדים למשך 10 דקות. מומלץ לעשות זאת כמה פעמים ביום.
שטיפות עם מי מלח - לגרגר מי מלח חמימים בגרון. המלח עשוי לנקות ריר מהחלק האחורי של הגרון לעזור בהשמדת החיידק שגרם לזיהום, וכך להוריד את יצור הליחה.
שתיית מיץ לימון - לימון הוא חומר אנטי בקטריאלי שגם מכיל רמות גבוהות של ויטמין C המעלה את יכולת ההתמודדות של מערכת החיסון. יש לשים שתי כפיות מיץ לימון בתוך כוס מים חמה, להוסיף כף דבש ולשתות זאת שלוש פעמים ביום.
שתיית מים ומים מהולים בג'ינג'ר ודבש - ג'ינגר עוזר במלחמה בזיהומים בגרון ובמערכת הנשימה. יש לשים כף ג'ינגר במים רותחים ולהוסיף שתי כפיות דבש.
הגבהת הראש. שכיבה שטוחה יכולה לגרום לתחושה שהליחה מצטברת בחלק האחורי של הגרון[5].
להפסיק לעשן. הפסקת עישון מועילה בהפחתת כמות הליחה, בעיקר בקרב חולים במחלות ריאות כרוניות כמו אסטמה או COPD[5].
מניעה
הימנעות מאלרגנים ומקומות אפופי עשן שיכולים להוביל להתפתחות התסמינים.
הימנעות משימוש במזגן לחימום, שמוביל ליובש. במידת הצורך אפשר לשים עציץ או קערת מים בחדר כדי לשמור על הלחות.
התגלו לי קשריות בבלוטת התריס שפירות ברוך השם.
גודל האונות תקין ובדיקות הדם תקינות.
האם אצטרך רק מעקב? האם קשריות אלו יכולות להעלם להתמוסס או לחילופין לגדול?
שלום וברכה
קשריות בתריס בדרך כלל לא נעלמות הן יכולות לשנות את הגודל כלפי מעלה ולעיתים אף כלפי מטה אבל לרוב לא נעלמות
ולכן מעקב
בדרך כלל מתחילים ביקורת אחת לחצי שנה או שנה ואז אם רואים שאין שינוי משמעותי בגודל אפשר פעם בשנתיים עד חמש שנים
בהצלחה
שלום וברכה
בניקור שעשיתי באונה שמאלית התקבל דם קולואיד חופשי דליל, לימםוציטים בקבוצות(חלקם ארטיפקטים)וקבוצות של פוליקולים שלמים בגדלים שונים. קשר קולואידי שפיר עם Lymphocytic thyroiditis
Bethesda II
המידע שאמרת כמובן מוסיף.
אבל עדיין חסרים פרטים
את אומרת שיש לך קשרית TIRADS4 וניקור הדגים רקמת תירואיד שפירה ותאי דלקת.
חשוב לציין מה הגודל של הקשרית והאם היא גדלה מלפני שנתיים. והאם יש בלוטות לימפה.ֿ
אני מציע לפנות לרופא.ה אנדוקרינולוג.ית או א.א.ג להערכת הקשר ומישוש הצוואר.
בהצלחה ומקווה שאת מוצאת נחמה אחרי מותו הטראגי
הוסף תגובה
דלת בבלות התריס
Yaara04/03/2024 | 17:34
הבן שלי חלה בגידול בבלוטה עבר כריתה ורדיואקטיבי וחזר לו כשנה אחרי כלוקמיה שכתוצה מכך נפטר, לאור הממצאים של הבדיקות עליי בביקורת תקופתית, אציין כי ניקור שעשיתי לפני כשנתיים פלוס היה ללא שום חשד ופה ביה חשד לטרייד 4
עקב אי נוחות באה והולכת בצוואר ביצעתי אס צווארי ובתוצאותיו רשום קשריות היכולה להתאים לtgdc triads 3 ולהגיע לאס נוסף בעוד כחצי שנה. בדיקות דם של בלוטת בתריס תקינות. לחוצה ממש אשמח לדעת מה המשמעות? תודה
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
בהמשך לציסטה בבלוטת המגן
חוששת28/02/2024 | 18:56
תודה ד"ר. רק דבר אחד לא מובן לי עדיין. ביצעתי לפני הרבה שנים ב- 2016 2 אס צוואר ובלוטת תריס ושם לא הופיעה ציסטה כזו, כיצד זה יתכן שלא הופיעה אז אם זה שריד עוברי? ושוב תודה.
כשיש חשד לציסטה תירוגלוסית יש כמה אינדיקציות לניתוח
1. זיהומים חוזרים (מתבטא בנפיחות אודם וכאב מקומי)
2. חשד לממאירות
3. הפרעה אסטטית
אם אין לך אף אחת מהבעיות אין סיבה לנתח.
אפשר להסתפק במעקב
באופן אישי במצב הנוכחי לא הייתי מבצע ביופסיה (ניקור עם מחט) והייתי מסתפק בלחזור על אולטראסאונד עוד חצי שנה אבל יש רופאי א.א.ג - ראש צוואר שהיו ממליצים על ביופסיה בגלל החשד (המאד נמוך) לממאירות.
אם במהלך החצי שנה הציסטה תגדל או שתסבלי מנפיחות בצוואר או כאבים ממוקמים לצוואר מרכזי עליון. אני ממליץ לכרות את הציסטה (מבוצע ביחד עם כריתה של חלק אמצעי של עצם ההיואיד (עצם הלשון))
בהצלחה
הוסף תגובה
בהמשך לשאלה
חוששת26/02/2024 | 21:06
תודה רבה על המענה המהיר
רשום סובמנטלי קו אמצעי הודגם תהליך נוזלי בגודל סמ יכול להתאים לTGDc. לא ברור לי אם מדוהר ב 1 סמ או שהמבפר הושמט.
תודה שוב
אני לא בטוח שאני מבין את התשובה שקיבלת.
להבנתי הם מציינים שיש ציסטה שיכולה להיות ציסטה תירוגלוסית בצוואר. חסר לי גודל וחסר לי מיקום.
מבחינת לחץ - אפשר להוריד את סף הלחץ כי הסיכון לסרטן בלוטת התריס בתיראדז 3 אינו גבוה.
מאידך אם אכן יש לך ציסטה תירוגלוסית (ורובם שפירות) והיא יחסית גדולה ייתכן והיא זו שגורמת לך לאי נוחות ולכן יש מקום לדון על כריתת הציסטה (יש שיבצעו ביופסיה לפני כן)
לצורך כך מציע לך לפנות לרופא/ת א.א.ג ולדון איתה/ו
בהצלחה
היי
קיבלתי הפנייה לאולטרסאונד צוואר רקמות רכות ובלוטות צוואר עקב הממצא הבא:
"בלוטת מגן נמושה קצת נוקשה ולא אחידה משמאל, ללא קשר בולט"..
מה זה אומר? האם יש סיבה לדאגה?
שלום וברכה
בעבר כשלא היו אמצעי דימות הרופא התבסס על מישוש בלוטת התריס
כיום לא ניתן להפריד את הבדיקה הפיזיקלית מהדימות בדיקת מישוש הצוואר הינה מאד סובייקטיבית ולכן אני ממליץ להמתין לבדיקת האולטראסאונד.
בהצלחה
שלום,
בעבר עברתי ניתוח לכריתת 3 בלוטות הפאראתירואיד בהצלחה עקב היפרפלזיה. במשך כמה שנים של מעקב רמות הpth היו תקינות. בשנתיים האחרונות ההורמון הpth החל לעלות בהדרגה וכרגע עומד על ערך של 92. אני מניחה כי הבלוטה היחידה שנוצרה החלה להפריש רמות גבוהות של ההורמון. האם במקרה כזה מבצעים ניתוח נוסף? אני חוששת מאד להישאר ללא בלוטה אחת אפילו. מה עושים אם הבלוטה נמצאת בתוך בלוטת התריס? והאם קיים קשר בין רמות גבוהות של ההורמון להשמנה? תודה!
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
תשובת מומחה
מה עדיף היפרפאראתירואידיזם (רמות גבוהות של PTH) או היפופאראתירואידיזם (רמות נמוכות של PTH) כשיש היפרפלזיה של כל בלוטות יותרת התריס?
התשובה לשאלה בכותרת היא שתלוי בעיקר כמה ההיפרפארא קשה אבל ברמות סבירות כלומר שרמת הסידן לא מטפסת יותר מדי עדיף לדעתי היפרפארא כי היפופאראתירואידיזם והיפוקלצמיה (סידן נמוך) גורמת ליותר סבל.
לעצם השאלה לא ציינת מה רמת הסידן. אם הסידן בטווח הנורמה ואין לך תסמינים קשים של היפרפארא אנימהסכים איתך ושעדיף לא ללכת להרפתקה ניתוחית.ֿ
באופן תיאורטי (לא במקרה שלך) אם בלוטת יותרת התריס נמצאת בתוך בלוטת התריס משהו שקורה מדי פעם אז לפעמים צריך לכרות את בלוטת התריס מאותו צד יחד עם הפאראתירואיד.
לגבי הקשר בין היפרפאראתירואידיזם והשמנה ראו שלאנשים עם היפאפראראתירואידיזם יש יותר שומן בגוף. העניין שלא ברור האם PTH או סידן מוגברים גורמים ליותר שומן או שלהיפך רמות שומן גבוה גורמות לעליה ב PTH וסיכון יותר גבוה להיפאפראתירואידיזם (אולי דרך לפטין שעולה כשעולה רקמת השומן בגוף)
בהצלחה