דום לב

דום לב יכול להופיע גם אצל אנשים שאין להם מחלת לב ידועה. עם זאת, דום לב בדרך כלל מופיע אצל אדם הסובל ממצב לב קיים ולא מאובחן. המצבים הללו כוללים:

- מחלת לב כלילית. מרבית המקרים של דום לב מתרחשים אצל אנשים הסובלים ממחלת לב כלילית, מצב בו מתפתחת היצרות הרוחב הפנימי של אחד או יותר מכלי הדם המספקים דם ללב, הנקראים גם העורקים הכליליים. היצרות העורקים נגרמת בשל הצטברות חומרים שומניים בדפנות העורקים, תהליך המכונה גם טרשת עורקים.

- התקף לב. התקף לב, המתרחש לעיתים קרובות כתוצאה ממחלת עורקים כלילית קשה, עלול לעורר פרפור חדרי (סוג של הפרעת קצב לבבית מסכנת חיים) ובהמשך לדום לב. כמו כן, התקף לב יכול להשאיר צלקת בלב. מעגלים חשמליים סביב הצלקת עלולים להוביל לחריגות בקצב הלב ולדום לב.

- לב מוגדל. מתרחש בעיקר כאשר קירות הלב נמתחים או מתעבים כתוצאה ממחלות שונות שיכולות להיות גנטיות או נרכשות. מצב זה, בו שריר הלב אינו תקין, יכול לעתים קרובות להוביל לדום לב.

- מחלת לב מסתמית. המסתמים הם שסתומים המקשרים בין העליות והחדרים של הלב. דליפה או היצרות של מסתמי הלב עלולות להוביל למתיחה או עיבוי של שריר הלב, דבר העלול לגרום לדום לב.

- מחלת לב מולדת. כאשר מתרחש דום לב אצל ילדים או מתבגרים, לרוב הדבר נובע ממום לבבי שהיה נוכח בלידה (מחלת לב מולדת). למבוגרים שעברו ניתוח לתיקון מום מולד בלב יש סיכוי גבוה יותר ללקות בדום לב.

- בעיות חשמליות בלב. הפרעות שונות במערכת החשמלית של הלב עלולות להוביל לשיבוש בפעולת הלב וכתוצאה מכך לדום לב.

גורמי סיכון

מכיוון שדום לב קשור לעתים קרובות למחלת לב כלילית, אותם גורמים שמעמידים את האדם בסיכון למחלת לב כלילית יכולים גם להעמידו בסיכון לדום לב. גורמים אלו כוללים:

היסטוריה משפחתית של מחלת לב כלילית

• עישון
• לחץ דם גבוה
• כולסטרול גבוה בדם
• השמנת יתר
• סוכרת
• חוסר בפעילות גופנית
• גורמים אחרים שעלולים להעלות את הסיכון לדום לב כוללים:
• אירוע קודם של דום לב או היסטוריה משפחתית של דום לב
• התקף לב בעבר
• גיל - שכיחות דום לב עולה עם הגיל
• מין- דום לב שכיח יותר בזכרים
• שימוש בסמים לא חוקיים, כמו קוקאין
• חוסר איזון תזונתי הגורם להימצאות אלקטרוליטים שונים, כמו אשלגן או מגנזיום, בחוסר או בעודף
• דום נשימה בשינה
• אי ספיקת כליות

ניתן לעשות בירור מקיף למחלות לב על מנת לנסות ולטפל בגורמים לדום לב ובכך למנוע את התרחשותו. בין היתר, ניתן לבצע את הבדיקות הבאות:

1. בדיקת אלקטרו-קרדיוגרמה (ECG) - בדיקה המודדת את הפעילות החשמלית בלב.

2. בדיקת דם - לבדיקת רמות האשלגן, המגנזיום, ההורמונים וכימיקלים אחרים שיכולים להשפיע על יכולת תפקוד הלב.

3. אקו לב (Echocardiogram) - בדיקה המשתמשת בגלי קול כדי ליצור תמונה של הלב פועם. בדיקה זו יכולה לקבוע את יכולת השאיבה של הלב על ידי מדידת מקטע הפליטה - אחד הנתונים החשובים ביותר לסיכון לדום לב. מקטע פליטה מתייחס לאחוז הדם היוצא מהלב עם כל פעימת לב. מקטע פליטה רגיל הוא 50 עד 70 אחוז. מקטע פליטה של פחות מ- 40 אחוז מגדיל את הסיכון לדום לב.

4. מיפוי לב - בדיקה זו, מסייעת בזיהוי בעיות בזרימת הדם ללב. כמויות קטנות של חומר רדיואקטיבי, מוזרקות לזרם הדם. מצלמות מיוחדות יכולות לאתר את החומר הרדיואקטיבי כשהוא זורם דרך הלב והריאות.

5. צנתור לב כלילי - במהלך בדיקה זו הרופא מעביר צינור דק לתוך כלי הדם ביד או ברגל, דרכו הוא מגיע אל הלב ומדגים את כלי הדם שבלב על מנת לראות האם יש היצרויות בכלי דם המספקים דם לשריר הלב. 

כאשר מתרחש דום לב, זרימת הדם למוח נפגעת וגורמת לחוסר הכרה. אם לא ניתן טיפול במהרה, נזק מוחי עלול להתרחש וכתוצאה מכך גם מוות. ניצולים של דום לב עלולים להראות סימנים של נזק מוחי.

דום לב מצריך מתן טיפול מידי הכולל:

החייאה - על ידי שמירה על זרימת דם לאיברים החיוניים בגוף, החייאה יכולה לספק מענה חיוני עד לקבלת טיפול חירום מתקדם יותר. 

דפיברילטור - מכשיר העוצר לרגע את הלב ומחדש את קצב הלב התקין. המכשיר קיים אצל צוותים רפואיים וכן במקומות ציבוריים.

בחדר המיון יינתן טיפול לייצוב התפקוד הלבבי וטיפול בהתקף לב או בכל גורם אחר הנחשד כגורם לדום לב.

טיפול ארוך טווח יכלול טיפול בגורם לדום לב (מחלת לב כלילית, מחלת לב מסתמית, מחלת לב מולדת וכו׳). כמו כן, ייתכן ויינתן טיפול תרופתי בתרופות הנוגדות את ההפרעה בקצב הלב. בנוסף, רצוי להשתיל מכשיר דפיברילטור תוך לבבי (Implantable Cardioverter Defibrillator) המפקח ללא הרף על קצב הלב ומאפס אותו לקצב רגיל במקרה שהוא מזהה הפרעה. 

ניתן לצמצם את הסיכון לדום לב על ידי בדיקות גופניות תקופתיות לפי המלצת הרופא האישי, בירור מקיף למחלות לב ושמירה על אורח חיים בריא.