מלח הימלאיה ורוד: מהו והאם הוא אכן יותר בריא ממלח השולחן?

מלח אטלנטי ורוד דומה בהרכבו הכימי למלח שולחן, והוא מכיל עד ל-98% נתרן כלורי. שאר המלח מורכב ממינרלים שונים, לרבות אשלגן, מגנזיום וסידן. אלה נותנים למלח את הגוון הוורוד אשר מאפיין אותו. המינרלים האלה אמונים גם על טעמו של המלח הוורוד השונה מזה של מלח השולחן.

השימוש בסוג זה של מלח משותף למלח השולחן: המלח האטלנטי משמש לבישול, לתיבול של מזון ולשימורו. בשל המראה הייחודי המלח הוורוד הוא משמש לעיתים ככלי הגשה ומשטח לבישול  והוא נצרך גם כמלח אמבט. 

מדוע הגוף שלנו זקוק למלח?

נתרן הוא מינרל חיוני שכאמור מצוי בכמות גדולה מאוד בסוגי המלח השונים. הגוף זקוק לנתרן עבור מגוון רחב של פעולות: נתרן מסייע בשמירה על מאזן נוזלים תקין בגוף ובמניעת התייבשות, בהתכווצות והרפיה של השרירים, והוא תורם למניעת לחץ דם נמוך. מחקרים שונים הציעו כי צריכה של מלח עשויה למתן את הסיכון לזיהום ובחיסול של חיידקים מזיקים. מחקר נוסף שבוצע בחיות הוביל למסקנה שמלח יכול להיות בעל השפעה חיובית על סימפטומים מסוימים המאפיינים דיכאון. 

הסכנות הבריאותיות שבנתרן

למרות שנתרן חיוני לשמירה על הבריאות הכללית שלנו, חשוב להגביל את הצריכה של כל סוגי המלח. כמות גדולה מדי של נתרן עלולה לגרום להשפעות שליליות על המצב הפיזי. 

אלה הסובלים מבעיות בכליות, בלב או בכבד, או אנשים הנמצאים בדיאטה המגבילה את צריכת הנתרן, צריכים להגביל את השימוש במלח, גם אם מדובר במלח הימליה ורוד. 

גם אלה בעלי בריאות טובה, צריכים להגביל את כמויות המלח. דו"ח של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) קובע כי למעלה מ -90% מהילדים ו -89% מהמבוגרים צורכים יותר מהכמות המומלצת של נתרן.

ההנחיות הנפוצות לצריכת נתרן גורסות כי יש לצרוך פחות מ-2300 מיליגרם, השווים לכף אחת של המינרל ולכפית של מלח, באופן יומי. אלה הסובלים מיתר לחץ דם צריכים להגביל את צריכת הנתרן ל 1500 מ"ג ליום. 

במצבים בהם כמות הנתרן הנצרכת גבוהה יותר מזו הנדרשת לפעילות המערכות הפיזיות, הכליות מנסות לסלק את עודפי המינרל דרך השתן. כאשר הכליות אינן מצליחות להפריש את עודפי הנתרן מהגוף, הוא מתחיל להיערם בנוזל החוץ תאי. כתוצאה מכך נוצרת עלייה בנפח הדם והמים בגוף, ומופעל לחץ רב יותר על הלב וכלי הדם. 

ישנם מספר מצבים בריאותיים הנקשרים לצריכה רבה מן הנדרש של נתרן, לרבות יתר לחץ דם, שבץ, נזק לכבד, אוסטאופורוזיס ומחלת כליות. צריכת רבה של מלח עלולה להביא גם להתפתחות מחלות אוטואימוניות שונות, כגון טרשת נפוצה, דלקת מפרקים שגרונית, זאבת ופסוריאזיס. מחקרים מ - 2015 מצביעים על קשר ישיר בין צריכת המלח והשמנת יתר, כאשר עלייה של גרם אחד ליום בצריכת המלח קשורה לעלייה של מעל 25% בסיכון להשמנה בקרב מבוגרים וילדים.

נתרן הוא מינרל חיוני המצוי בכמות גדולה במלח. הגוף זקוק לו לפעולות, כמו שמירה על מאזן נוזלים תקין ומניעת לחץ דם נמוך

מלח אטלנטי ורוד: כל המיתוסים והעובדות

קיימות טענות רבות על אודות היתרונות הבריאותיים של המלח האקזוטי. כדי לעשות סדר בבלגן ולקבוע האם מדובר במלח בריא יותר קיבצנו 5 טענות לגבי המלח האטלנטי ואת האמת לגביהן:

1. המלח האטלנטי הוורוד מספק לנו מגוון של מינרלים חיוניים

לא נכון. 

המלח האטלנטי מכיל 84 סוגים של מינרלים. למרות זאת, בשל העובדה שכ- 98% ממנו מורכבים מנתרן, רק 2% ממנו מכילים מגוון אחר של מינרלים חיוביים, ובהתייחס לעובדה שצריכת המלח הנורמלית היא מוגבלת, המינרלים המצויים בו נצרכים בכמויות מזעריות שאינן צפויות לספק יתרונות בריאותיים משמעותיים. 

2. המלח הוורוד מכיל פחות נתרן ממלח שולחן

לא נכון.

אנשים מסוימים מאמינים כי מלח הימליה ורוד מכיל פחות נתרן ממלח שולחן, אך למעשה, שני סוגי המלח מכילים כ-98% של נתרן כלואוריד. אז מה הסיבה להנחה זו?בשל העובדה שגרגירי המלח הוורוד לרוב גדולים יותר מגרגרי מלח השולחן, באופן טבעי כל כפית מלח מכילה פחות נתרן. בנוסף, טעמו של המלח האקזוטי מלוח יותר וכתוצאה מכך יש צורך בכמות פחותה כדי לתבל כל מנה. 

קראו עוד: כמה מלח באמת צריך לצרוך ביום?

3. מלח הימליה ורוד טבעי יותר ממלח שולחן

נכון.

מלח השולחן מעובד מאוד ומערב מרכיבים שונים המסייעים במניעת התגבשותו, כמו מגנזיום קרבונט. מלח הימליה הוא טבעי יותר ולרוב לא מכיל כל תוסף מלאכותי. 

4. מלח הימליה ורוד יכול למנוע התייבשות 

נכון.

יש הסבורים כי הוספת קמצוץ של מלח ורוד לארוחות או משקאות יכולה לעזור לגוף להשיג איזון נוזלים אופטימלי ולמנוע התייבשות. למרות שנתרן חיוני כדי לשמור על מאזן נוזלים תקין, והוא מצוי בכמויות גדולות במלח הוורוד, קיימים גם מקורות רבים אחרים לנתרן בהם גם מלח שולחני.

5. המלח הוורוד עשיר ביוד

לא נכון.

יוד הוא מינרל לו הגוף זקוק כדי לשמור על פעילות תקינה של בלוטת התריס והמטבוליזם התאי. מבין המקורות המועדפים לצריכתו נמנים דגים, פירות ים, מוצרי חלב וביצים. מלח ים מועשר ביוד הוא מקור פופולארי נוסף לצריכת יוד. למרות שמלח ההימלאיה הוורוד עשוי להכיל כמות מסוימת של המינרל, סביר להניח שהוא מכיל פחות יוד מהמלח המועשר. לכן, אלה הסובלים מחוסר ביוד או שנמצאים בסיכון למחסור בו, עשויים להזדקק למקור אחר של המינרל, אם הם בוחרים להשתמש במלח אטלנטי ורוד באופן קבוע. 

לסיכום, למרות שמלח ההימליה עשוי להיתפס כתפנית אקזוטית ואף בריאה יותר לתיבול המזונות השונים, עד כה לא נמצאו מספיק ראיות מדעיות המוכיחות כי הוא בריא יותר ממלח שולחן רגיל. החלפת מלח השולחן במלח ההימליה עשויה אמנם למתן את צריכת הנתרן, אבל כמו עם כל מלח אחר, כדי ליהנות ממנו ובמקביל לשמור על בריאות טובה – יש לצרוך אותו במתינות.