חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
סרטן השד על האבחון, האפיון והטיפול
סרטן השד הוא המחלה הממאירה השכיחה ביותר בנשים. המודעות הגוברת למחלה, ההיענות לגילוי מוקדם, השיפור בתכנון וביצוע טיפולים בהתאם למאפייני הגידול, מביאים לעלייה משמעותית בשיעור הריפוי: אילו תסמינים יהוו נורות אזהרה, מהן דרכי האבחון ומהם הדגשים בתכנון הטיפול? כל המידע בכתבה הבאה
סרטן השד הוא גידול ממאיר המתפתח מתאי הציפוי ("תאי אפיתל") של מערכת יצירה ו/או הובלה של חלב לפטמה: במידה והגידול מתפתח מתאים של האשכולות המייצרים חלב הוא נקרא "גידול לובולרי", ואם מקורו בתאי הציפוי של הצינורות המובילים חלב לפטמה הוא נקרא "גידול צינורי". האחרון הוא הצורה השכיחה ביותר (למעלה מ-85%) של גידולי השד. גידול זה נחשב למחלה הממאירה הנפוצה ביותר בנשים בכל העולם, אך הוא עלול להתפתח גם בגברים בשכיחות של 1:100 בהשוואה לנשים.
המודעות הגוברת לגילוי מוקדם של המחלה, יחד עם שיפור בהבנת המחלה ובטיפולים, מאפשרים ריפוי בשיעור גבוה של המאובחנות.
יש לזכור כי המונח "סרטן השד" כולל אוסף של מספר קבוצות של גידולים שמקורם בשד, הנבדלים בגורמי הסיכון, ביטוי קולטנים לאסטרוגן וביטוי החלבון Her2, ביטוי גנים מרובים, ורגישות שונה לטיפולים כנגד הסרטן. לכן כאשר מאבחנים כיום גידול ממאיר בשד בוחנים לאלו מהקבוצות הוא משתייך. שיוך זה ישפיע על הערכת הסיכון להישנות המחלה ועל ההמלצה הטיפולית.
איך סרטן השד מתפתח ומתפשט?
ככלל, מחלת הסרטן נוצרת כאשר מצטברים שינוים מרובים בחומר הגנטי של התא המביאים לחלוקה לא מבוקרת של תאים חולים, הפרעות מטבוליות והתחמקות ממערכות החיסון ומנגנוני הגנה נוספים של הגוף, שנועדו לזהות את התאים הפגומים ולהשמיד אותם.התאים הפגומים מתחלקים לרוב מהר יותר מאשר תאים בריאים בסביבה, הם יכולים ליצור גוש, לגדול על חשבון רקמה בריאה, להתפשט בדרכי הלימפה לבלוטות לימפה אזוריות (למשל, בגידולי השד התאים הממאירים עלולים להתפשט לבלוטות בבית השחי) ואף לזרוע תאים בזרם הדם שישקעו באיברים אחרים בגוף, כמו העצמות או הכבד, יגדלו בהם ויצרו גושים גידוליים הנקראים "גרורות".
מהם התסמינים שעלולים להעיד על סרטן השד?
לפחות מחצית מהגידולים בשד מתגלים בעקבות בדיקת הסקר ממוגרפיה וללא כל תסמינים.התסמין השכיח של גידול בשד הוא הופעת גוש חדש. תסמינים נוספים הם שינויים במבנה הפטמה, הפרשה דמית מהפטמה, שינויים בעור השד, הופעה של בצקת ואודם, המלווים לרב עם הגדלה מהירה שלו, וגושים בבית השחי או בצוואר כתוצאה מהתפשטות לקשרי הלימפה.
יש לציין כי יכולים להופיע גושים בשד שכלל אינם קשורים בגידול, כמו גושים שפירים, ציסטות ודימום עקב חבלה. בכל מקרה של שינוי במבנה השד או הופעת גוש בשד או בבלוטות אזוריות יש לגשת לבדיקת רופא מומחה. 
לפחות 50% מהגידולים בשד מתגלים בעקבות בדיקת ממוגרפיה
מהם גורמי הסיכון להתפתחות המחלה הממאירה?
כאמור, סרטן השד מתפתח עקב חלוקה לא תקינה של תאים באזור השד והוא נפוץ יותר בקרב נשים מאשר בגברים. המחלה שכיחה וברוב המקרים לא ניתן לזהות את הגורם להופעתה או לחזות מי צפויה לחלות בה.אולם ידוע כי ישנם מצבים הקשורים בעליה מתונה בסיכון להתפתחות המחלה, כמו חשיפה ממושכת להורמוני המין הנשיים במהלך החיים (מחזור ראשון מוקדם או אחרון מאוחר), חשיפה ממושכת להורמוני המין אסטרוגן ופרוגסטרון אחרי הפסקת המחזורים, ביופסיה קודמת המראה נטייה לשגשוג תאי האפיתל בשד, וכמובן סיפור משפחתי של גידול השד מצד האם או האב.
קיימים מצבים בהם הסיכון גבוה מאד, למשל כשיש רקע גנטי כמו מוטציות תורשתיות בגנים BRCA1/2, או במקרים בהם בוצע טיפול בקרינה לאזור החזה בהתבגרות (למשל כאלו שקיבלו קרינה במסגרת טיפול במחלת הודגקין).
כיצד מאבחנים גידול ממאיר בשד?
קיימות שתי דרכים לגילוי של גידול ממאיר בשד
ביצוע בדיקות סקר, כמו בדיקת ממוגרפיה
ממוגרפיה היא צילום רנטגן של השד. בדיקה זו מסייעת באיתור של שינויים בשד הנראים רק בצילום, לפני הופעת התסמינים. בנשים עם שד "סמיך" המקשה על גילוי ממוגרפי מוסיפים לעיתים גם בדיקת סונאר לשד. בנוסף, בנשים עם סיכון מוגבר מאד לגידול, למשל אלו המצויות בסיכון על רקע תורשתי, מבצעים גם בדיקת MRI שדיים אחת לשנה.זיהוי שינויים בשד
זיהוי שינויים בשד שתוארו למעלה מתבצע באמצעות בדיקת השד לאיתור גושים. בכל מקרה של ממצא לא תקין יש לקחת דגימה למעבדה הפתולוגית. הדגימה נלקחת באמצעות מחט עדינה תחת בדיקת אולטרה-סאונד או ממוגרפיה או MRI. בדיקה זו משמשת לקביעת סוג הגידול, בין אם גידול ממאיר או ממצא שפיר. במידה ומדובר בגידול השד ישלח חומר לאפיון סוג הגידול.
בכל מקרה בו זוהו שינויים בשד בבדיקה ידנית, יש לקחת דגימה לבדיקה פתולוגית
מהן מטרות הטיפול?
למעלה מ-95% מגידולי השד מאובחנים כשהמחלה מוגבלת לשד או לקשרי הלימפה האזוריים, ולא שלחה גרורות לאיברים נוספים. במקרים אלו המטרה היא להשיג ריפוי, למנוע חזרה עתידית של המחלה, ולאפשר ככל הניתן שמירה על מבנה השד התקין, על בריאות האישה לטווח ארוך, ובנשים צעירות גם שמירה על פוטנציאל פריון.אחוזים ספורים מגידולי השד מתגלים בשלב בו הגידול כבר שלח גרורות לאיברים אחרים כמו עצמות כבד ועוד. במקרים אלו, כמו גם במקרים בהם הוסר הגידול וחזר בהמשך כגרורות, המטרה היא להאריך חיי המאובחנת, למנוע תסמינים הקשורים בהתקדמות הגידול, וכל זאת תוך שמירה על איכות חיים מיטבית.
מהן דרכי הטיפול?
הטיפולים בסרטן שד שאינו גרורתי נחלקים לשניים:
טיפול מקומי
הכולל ניתוח וקרינה. במרבית המקרים, אך לא בכולם, ניתן להסיר הגידול ולדגום קשרי לימפה אזוריים, ואז להקרין את השד הנותר.ישנם מקרים בהם לא ניתן לשמור על השד, למשל במקרים בהם הקרינה עלולה לסכן את בריאות האישה (נשים בהריון במידה ומועד הקרינה הצפוי הוא לפני הלידה, נשים עם מחלה הקרויה סקלרודרמה) או כשהמחלה מערבת חלקים נרחבים בשד ולא נסוגה מספיק בטיפול טרום ניתוחי. ישנם גם מצבים בהם ניתן להסיר את הגידול בלבד ולדגום קשרי לימפה. בצורה זו ניתן להימנע מטיפול בקרינה (למשל, בגידולים מוקדמים "הורמוניים" בנשים מעל גיל 70 שנה).
טיפול סיסטמי
הכולל טיפולים כימותרפיים וטיפולים תרופתיים ביולוגיים (כמו הרצפטין ופרגטה) או טיפולים אנטי-הורמונליים (כמו טמוקסיפן, לטרוזול, אנסטרזול וארומזין). לעיתים יתבצע שילוב של הטיפולים. קיימות מטופלות אותן ניתן לנתח בשלב הראשון וכאשר מתקבלות התשובות הפתולוגיות של הגידול, ניתן לתכנן אסטרטגיית טיפול למניעת הישנות המחלה.במצבים בהם חולות סובלות ממחלה מתקדמת מקומית, כמו גידול המערב את הפטמה, גידול נרחב בשד, או גידול המערב את קשרי הלימפה, ישנה עדיפות לביצוע טיפול טרום ניתוחי. הטיפול הטרום ניתוחי הוא טיפול סיסטמי הנקבע בהתאם לתוצאות הביופסיה. מטרת הטיפול הטרום ניתוחי היא להקטין את הגידול או לצמצם את היקף הניתוח כדי למנוע כריתה מלאה של השד. מעבר לכך הטיפול הטרום ניתוחי מאפשר להבין האם קיימת תגובה יעילה לטיפול.
לאחר הוצאה כירורגית של הגידול יינתן טיפול בקרינה או טיפול ביולוגי. בנשים לאחר הפסקת המחזור, נהוג לתת טיפול מונע נוסף באמצעות זריקות שנועדו לחיזוק העצם, וניטלות לרוב אחת לשנה. המטרה היא למנוע הישנות של מחלה המלווה בגרורות לעצם, ובנוסף להגן מפני אוסטאופורוזיס (מחלת שלד סיסטמית המאופיינת בירידה בחוזק העצם ובסיכון מוגבר לשברים) המתגברת לעיתים בעקבות טיפולים הניתנים למחלה.
בכל הנוגע לסרטן שד גרורתי, קיימות אופציות טיפוליות שמרביתן סיסטמיות , אך הן רחבות מאלו הניתנות למניעת הישנות המחלה. בנוסף, ישנן פריצות דרך בדור האחרון הן בטיפולים אנטי הורמונים, ביולוגים, כימיים, מכוונים למחלה תורשתית, וכמובן בטיפולים תומכים. לעיתים נעשה שימוש בקרינה להקלה על תסמינים הקשורים בגרורות, למשל, קרינה לעצם נגועה כדי להפחית כאב. לנשים בעלות פגמים גנטיים מסוימים ניתן להתאים טיפול ספציפי.
ומה עוד חשוב?
מציאת רופא שמכיר היטב את המחלה, שילווה את מהלך הטיפול, יסביר ויקשיב ,מהווה תנאי חשוב להצלחת הטיפולים. לפני הפגישה עם הרופא המומחה, מומלץ להכין שאלות ולא לחשוש לשאול לגבי כל דבר – גם אם הוא לא נראה כקשור למחלה. אבחנה מוקדמת וקבלת טיפול ותמיכה מיטביים יסייעו בריפוי והחלמה ובחזרה למסלול החיים.הכתבה בשיתוף עם ד"ר נאוה זיגלמן-דניאלי
רופאה אונקולוגית, ראש תחום אונקולוגיה במכבי שירותי בריאות ,חוקרת במכון המחקר של מכבי למחקר וחדשנות. הכתבה נערכה על-ידי מערכת אינפומד.
האם המאמר עניין אותך?
נושאים מרכזיים
-
מחלות קשורות
-
סרטן השד
-
טיפולים וניתוחים קשורים
-
כריתת גוש בשד
-
בדיקות קשורות
-
ממוגרפיה
תשובת מומחה
