מונחים רפואיים חזור

הפרעת חרדה מפושטת generalized anxiety disorder, GAD, anxiety reactio

תאור


דאגות וחרדות הן חלק מחיי היומיום שלנו והן מופיעות בדרך כלל על רקע מצוקות ובעיות במהלך החיים. רק כאשר מתקיימים מספר תנאים הן מאובחנות כהפרעה:

1. החרדה ודאגת-היתר לגבי אירועים או פעילויות, נמשכת מעל 6 חודשים לפחות ומופיעה ברוב אותם ימים.

2. החרדה ודאגת-היתר מלווה בתסמינים גופניים ורגשיים: מתח שרירים, כאבי ראש וסחרחורות, רגזנות וחוסר מנוחה, קשיי ריכוז, הפרעות בשינה, תחושות חולשה ועייפות, כאבי בטן ושלשול. הופעת התסמינים יכולה להיות חלקית ומשתנה מאדם לאדם.

3. החרדה ודאגת-היתר אינן ממוקדות בנושא יחיד והן אינן תוצאה של מחלה גופנית או מחלה פסיכיאטרית אחרת.

4. האדם מתקשה מאוד לשלוט בחרדה והיא גורמת למצוקה רבה ולהפרעה בתפקודו בתחומים חשובים בחייו ופוגעת באיכות חייו.

הפרעת חרדה כללית היא שכיחה ביותר. ההפרעה נפוצה בקרב נשים בשיעור גבוה עד פי 2 מאשר בקרב גברים. ההערכה היא ש-8%-3% מכלל האוכלוסייה לוקים בהפרעה.

רוב הלוקים בהפרעה מדווחים כי היו בעלי נטיות חרדתיות "מאז שהם זוכרים עצמם". הפנייה לעזרה מתבצעת בדרך כלל סביב שנות ה-20 לחייהם.

הסיבות להפרעת חרדה כללית אינן ברורות. נראה כי מדובר בשילוב של נטייה תורשתית להפרעה עם למידה התנהגותית מהורים הלוקים בהפרעה בעצמם, המתייחסים לעולם כמקום מסוכן ומעבירים לילד תחושת חוסר אונים וחוסר שליטה על חייו.

אמנם לא ניתן להצביע על גורם מסויים להיווצרותה של הפרעת החרדה הכללית. עם זאת, התפרצותה מתרחשת לעיתים קרובות לאחר אירועי חיים טראומטיים כגון אובדן אדם קרוב, פיטורין או גירושין, אך טרם הוכרע אם האירוע הקשה הינו זרז להופעת הפרעת החרדה הכללית או הגורם הישיר לה.

שתי תיאוריות מרכזיות מנסות להסביר את ההפרעה: הראשונה - היא התיאוריה ההתנהגותית-קוגניטיבית, על פיה נוצרת תפיסת מציאות מעוותת, בה האדם מפרש את המציאות כשלילית ומסוכנת הרבה יותר מכפי שהיא באמת. הטיפול אם כן מתמקד בנסיון לעזור לאדם לשנות את תפיסה זו.

התיאוריה השנייה היא התיאוריה הפסיכואנליטית שהגה פרויד, על פיה האדם הלוקה בהפרעת חרדה כללית לוקה במערבולת רגשות לא מודעת. הטיפול מתמקד בחיפוש אחר מקור המערבולת והעלאתו למודע.

הלוקים בהפרעת חרדה כללית נוטים לחשוב שהם לוקים במחלה גופנית עקב התסמינים הגופניים הנלווים אליה ומבקרים לעיתים תכופות אצל רופאים שונים - רופאי משפחה ורופאים מומחים. רק במקרים מועטים, ההפרעה אכן קשורה למחלה גופנית כגון פעילות-יתר של בלוטת התריס, מחלות לב או מחלות נירולוגיות.

לעיתים קרובות החולים לוקים בהפרעות פסיכיאטריות נוספות, כגון דיכאון, חרדה חברתית או התקפי חרדה.

טיפול

לאחר ששוללים את קיומן של מחלות גופניות כמקור להפרעה, פונים לאחד או יותר מהאפיקים הטיפוליים הבאים:

1. טיפול תרופתי (פארמאקולוגי) - שתי קבוצות עיקריות של תרופות יעילות לטיפול בהפרעת חרדה כללית:

א. קבוצת מעכבי קליטה של סרוטונין (SSRI) - קבוצה זו של תרופות פותחה במקור לטיפול במצבי דיכאון ובהמשך התברר שהיא יעילה גם בטיפול בהפרעות חרדה שונות והפרעות כפייתיות. נהוג לבחור בתרופות מקבוצה זו שלהן גם השפעה מרגיעה כגון פרוקסטין (סרוקסט) (Paroxetine).

ב. התרופה בוספירון / סורבון (Buspiron) - התרופות משתי הקבוצות מתחילות להשפיע רק לאחר 3-2 שבועות מתחילת הטיפול, והן אינן גורמות להתמכרות.

לצורך התמודדות נקודתית עם חרדה בעצימות גבוהה ניתן לטפל לזמן קצר במרגיענים מקבוצת הבנזודיאזפינים (כגון ואליום), שהשפעתם מתחילה תוך זמן קצר ממועד הנטילה, אך עקב החשש הקיים מהתמכרות ופיתוח תלות אין מטפלים בעזרתם לאורך זמן.

2. טיפול קוגניטיבי: בטיפול מסוג זה בוחנים עם המטופל את תפיסת המציאות שלו ומראים לו את עיוותיו בראיית המציאות עקב קשייו הרגשיים. הצלחה בטיפול זה מאפשרת התמודדות טובה יותר עם קשיים בהווה ובעתיד.

3. טיפול התנהגותי: טיפול מסוג זה מתמקד בתלונות הגופניות השכיחות במצבי חרדה כללית. לימוד טכניקות הרפיה והרגעה בדרכים שונות (כגון ביופידבק) יעילות בהפחתת תסמינים גופניים באמצעות הפחתת מתח השרירים ופעילות היתר של מערכת העצבים העצמאית (אוטונומית) האופייניים למצבי חרדה.

4. טיפול פסיכודינמי: טיפול מסוג זה יעיל בעיקר לאנשים בעלי מודעות פסיכולוגית גבוהה. מטרתו להעלות תסכולים (קונפליקטים) פנימיים לא מודעים העלולים להוות מקור לחרדה. טיפול זה לעיתים עלול להגביר את החרדה בתחילתו, אך בהמשך מאפשר לאדם הבנה מעמיקה של תגובותיו הרגשיות ובעקבות זאת תחושת שליטה טובה יותר בחייו.

בנוסף לטיפולים המתוארים לעיל, גם שיחה עם איש מקצוע אמפתי כגון רופא המשפחה עשויה להיות בעלת ערך רב. הרופא יכול להסביר את ההפרעה, להרגיע את החולה בכך שאינו לוקה במחלה גופנית חמורה ולבחון יחד עם החולה ומשפחתו דרכים להפחתת גירויים מעוררי חרדה בסביבתו.