אינדקס מחלות

עששת Cavities

תאור

עששת משמעותה אזורים הנגועים בריקבון על גבי השיניים אשר מתפתחים לנקבים זעירים או חורים. עששת, המכונה גם ריקבון השן, הינה תוצאה של שילוב מספר גורמים וביניהם: תחזוקת ניקיון לקויה של השיניים, אכילת ממתקים וחטיפים ושתיית משקאות המכילים סוכר.

עששת וריקבון השן הן אחת מבעיות הבריאות הנפוצות ביותר ברחבי העולם כולו. העששת נפוצה ביותר אצל ילדים ואצל מתבגרים. אך כל אדם שבפיו שיניים עלול ללקות בעששת, החל בתינוקות וכלה במבוגרים.

במידה ועששת אינה מטופלת, החורים הולכים וגדלים עד כדי גרימת כאבי שיניים חמורים, דלקות, אובדן השיניים וסיבוכים אחרים. ידוע כי ביקור שגרתי אצל רופא שיניים, צחצוח קפדני של השיניים ושימוש בחוט דנטאלי על בסיס קבוע הם הבסיס הטוב ביותר למניעת עששת וריקבון השיניים. 

בוודאי תופתעו לשמוע כי גבינה יכולה לסייע במניעת התפתחות עששת בשיניך, וכי אכילת חטיפי צ'יפס מזיקה לשיניים יותר מאשר חטיפים ממותקים. הגילוי המוקדם והטיפול המיידי בעששת וריקבון השיניים יחסכו לך כאבים ועלויות כספיות – בנוסף לשמירה מפני אובדן השיניים שלך.


סימפטומים

התסמינים הראשונים להתפתחות עששת או ריקבון השן משתנים ממקרה למקרה, והם תלויים במידת החומרה והמיקום של העששת. כאשר העששת או ריקבון השן נמצאים בתחילתם, ייתכן והם לא יהיו מלווים בתסמינים כלל.

ככל שהעששת הולכת ומחמירה, היא תהיה מלווה בתסמינים כגון:

·          כאבי שיניים
·          רגישות בשיניים
·          כאב עמום או חד בזמן אכילה או שתייה של מתוקים, מאכלים חמים או קרים
·          כאב הנמשך גם לאחר סיום האכילה או השתייה
·          חורים בשיניים הנראים לעין
·          כאב בזמן נגיסה במזון
·          מוגלה הנוצרת סביב השן


סיבות וגורמי סיכון

סביבת הפה שלך, כמו איברים אחרים בגופך, מכילה סוגים רבים של חיידקים שונים. חלק מחיידקים אלה משגשגים בסביבת מזונות ומשקאות שונים המכילים סוכרים או עמילן מבושל, הידועים גם כפחמימות תוססות. כאשר פחמימות אלה אינן מוסרות מן השיניים על ידי צחצוח, החיידקים יכולים להפוך אותם לחומצה בתוך כ-20 דקות. 

החיידקים, החומצה, חלקיקי המזון והרוק הופכים לפלאק דנטאלי – מעין שכבה דביקה המצפה את השיניים. בזמן העברת הלשון על גבי השיניים ניתן להרגיש את שכבת הפלאק, שעות בודדות בלבד לאחר צחצוח השיניים. הפלאק מחוספס מעט וניכר יותר באזור השיניים הטוחנות, במיוחד לאורך קו החניכיים.

החומצות שנוצרות בפלאק תוקפות את המינרלים הנמצאים בשכבת השן הקשה, המכונה אמייל, העוטפת את השן. השחיקה של אמייל השן גורמת ליצירת חורים קטנים בו – עששת. במידה וחלקים של האמייל נשחקו, החיידקים והחומצה יכולים להגיע אל שכבת השן השנייה, המכונה דנטין (חומר השן). 
שכבה זו היא רכה יותר ובעלת עמידות נמוכה יותר לחומצה מאשר אמייל השן. כאשר הליך ריקבון השן מגיע לנקודה זו קצב התקדמות הריקבון לרוב מתפתח במהירות הולכת וגדלה.

ככל שריקבון השן הולך וממשיך, החיידקים והחומצה ממשיכים את דרכם אל תוך השכבות מהן מורכבות השיניים שלך. הן ממשיכות אל תוך שכבת הציפה, החלק הפנימי של השיניים. כתוצאה מכך הציפה מתנפחת והופכת מגורה. העצם אשר תומכת בשן עלולה להיות מעורבת בתהליך גם כן. 

כאשר עששת נמצאת בשלב מתקדם מאוד, האדם הנגוע יסבול מכאבים עזים, מרגישות יתרה בנגיסה, ותסמינים נוספים. גם הגוף עלול להגיב לסוג זה של פלישה חיידקית אל תוכו וזאת על ידי שליחת תאי דם לבנים על מנת להילחם בדלקת שנוצרה. התוצאה לכך עלולה להיות מורסה (אבצס) בשיניים.

תהליך זה של ריקבון השיניים לוקח זמן. השיניים הקבועות חזקות יותר מאשר שיני החלב והן יכולות לעכב את התפתחות עששת במשך שנה עד שנתיים. לרוק תפקיד חלקי בשטיפת החיידקים והחומצה מן השיניים. אך ככל שהעששת שוחקת שכבה ועוד שכבה בשיניים, ההליך הולך ומתפתח במהירות הולכת וגדלה.

עששת מתפתחת לרוב באזור השיניים האחוריות – הטוחנות. שיניים אלה הן בעלות חריצים, שקעים, וסדקים מרובים יותר. למרות שמבנה זה של השן תורם רבות ללעיסת המזון, הוא גם מהווה מקום מצוין לאגירת שאריות מזון. 
השיניים הטוחנות הן קשות יותר לניקוי מאשר השיניים הקדמיות, שהן הנגישות והחלקות יותר. 
כתוצאה מכך, שכבת הפלאק נוצרת בקלות יותר בשיניים הטוחנות והחיידקים משגשגים בהן, יוצרים חומצה ומשמידים את שכבת האמייל.

עששת היא אחת מבעיות הבריאות הנפוצות ביותר ברחבי העולם כולו, וכל אדם שיש בפיו שיניים הוא בעל סיכוי ללקות בעששת השיניים. ישנם מספר גורמים אשר מגדילים את רמת הסיכון ללקות בעששת או לפתח ריקבון של השיניים. 

גורמי סיכון אלה כוללים בין השאר:

·          סוגי מזון ומשקאות מסוימים. סוגי מזון ומשקאות מסוימים נחשבים לגורמים לעששת השן יותר מסוגים אחרים. פחמימות תוססות מהוות את הגורם המרכזי. מזונות אלה נצמדים אל השיניים לפרקי זמן ארוכים. פחמימות תוססות כוללות את כל סוגי הסוכרים ואת רוב העמילנים המבושלים. לדוגמא: חלב, דבש, סוכר, גזוז, צימוקים, עוגות, סוכריות קשות, מרענני פה, פירות יבשים, דגנים (קורנפלקס), לחם וחטיפי צ'יפס.

·         
צריכה תדירה של חטיפים ומשקאות מתוקים

·         
אי צחצוח שיניים

·         
מים מינראליים. הוספת פלואוריד למערכות מי השתייה העירוניות עוזרת בצמצום העששת בקרב האוכלוסייה על ידי הוספת מינרלים המגנים על שכבת האמייל של השן. אך כיום, כאשר רוב בני האדם צורכים מים מסוננים או מים מינראליים שאינם מקבלים תוספת של פלואוריד, הם אינם נחשפים להגנה המועילה של הפלואוריד. 

מצד שני, ייתכן וכי חלק מן המים המינראליים אותם אתה צורך, מקבלים תוספת של פלואוריד, וזאת בנוסף לשימוש במי ברז, אשר גם הם מכילים פלואוריד. הדבר עלול להוביל לכך שילדים ותינוקות צורכים כמות עודפת של פלואוריד. שוחח על רופא השיניים המטפל בילדיך על כמות הפלואוריד המומלצת להם ועקוב אחר התוויות המפרטות את המרכיבים של המים המינראליים שאתם צורכים.

·         
גיל מתקדם

·         
נסיגת חניכיים

·         
יובש בחלל הפה. יובש בחלל הפה מצביע על מחסור ברוק. לרוק תפקיד מרכזי במניעת ריקבון השיניים. הרוק שוטף את שאריות המזון והפלאק מן השיניים. מינרלים אשר נמצאים ברוק מסייעים בתיקון שלבים מוקדמים של ריקבון השיניים. הרוק מצמצם את התרבות החיידקים אשר מפרקים את שכבת האמייל של השן או מביאים לידי דלקת בחלל הפה. כמו כן הרוק מנטרל חומצות מזיקות בחלל הפה.

·         
סתימות חלשות או מחוספסות.

·         
הפרעות אכילה. אנורקסיה או בולימיה עלולות להוביל לידי שחיקה משמעותית של השיניים ולהופעת עששת. חומצות העיכול המגיעות לחלל הפה כתוצאה מהקאות, באות במגע עם השיניים ושוחקות את האמייל. הפרעות אכילה עלולות גם להתערב ולהפריע בייצור הרוק. יתר על כן, חלק מבני האדם הסובלים מהפרעות אכילה נוהגים ללגום גזוז או משקאות חומציים אחרים במהלך היום, אשר יוצרים שטיפה תמידית של חומצה לשיניים.

·         
צרבת

·         
מגע קרוב. חלק מן החיידקים המזיקים הגורמים לריקבון בחלל הפה יכולים להיות מועברים לבן אדם אחד למשנהו על ידי נשיקה או שימוש בכלי אוכל משותפים. הורים או אנשים הבאים במגע עם ילדים עלולים להעביר חיידקים מזיקים לתינוקות או ילדים.

·         
טיפולים מסוימים למחלת הסרטן


תופעות נלוות וסיבוכים

עששת וריקבון השיניים נפוצים עד כדי כך שלא נהוג להתייחס אל התופעה ברצינות יתירה. נהוג לחשוב כי אין זה משנה אם ילדים קטנים לוקים בעששת בשיני החלב שלהם. אולם, עששת וריקבון השיניים עלולים להוביל לידי סיבוכים רציניים וארוכי טווח, אפילו אצל ילדים אשר עדיין לא הצמיחו את שיניהם הקבועות.

סיבוכים אלה כוללים בין השאר:

·          כאבים
·          מורסות (אבצס) בשיניים
·          אובדן שיניים
·          שיניים שבורות
·          בעיות בלעיסה
·          דלקות חמורות

בנוסף, כאשר עששת או ריקבון השיניים מגיעים לשלב אשר בו הכאבים הופכים לחמורים, הם עלולים להביא למצב של הפרעה בניהול אורח חיים התקין. הכאבים עלולים להביא למצב של חוסר יכולת לצאת לבית הספר או למקום העבודה. 

במידה והכאב חמור ומפריע לאכילה או ללעיסה, הדבר עלול להביא לכדי אובדן משקל או בעיות תזונתיות. במקרה והעששת מביאה לכדי אובדן שיניים, הדבר עלול להשפיע על הביטחון העצמי. במקרים נדירים במיוחד, מורסה (אבצס), המתפתחת כתוצאה מריקבון בשיניים, עלולה לגרום לזיהום קשה ואף מסכן חיים, במידה והוא אינו מטופל כראוי.