אינדקס מחלות

חסר חיסוני משני Secondary immunodeficiency

תאור

חסר חיסוני הוא מצב שבו תפקוד המערכת החיסונית באחת או יותר מזרועותיה פגום. כתוצאה מהפרעה בתפקוד המערכת החיסונית קיימת נטיית-יתר לחלות במחלות זיהומיות. האופי והחומרה של המחלות הזיהומיות בהן יחלה אדם עם חסר חיסוני נקבע לפי המרכיבים הפגועים של המערכת החיסונית והיקף הפגיעה. יכולים להיפגע לימפוציטים T או B או שיתוף הפעולה בין קבוצות הלימפוציטים הללו, פגמים בפגוציטים ופגמים בהפרשת מתווכים מסיסים של המערכת החיסונית, או בקולטנים על פני התאים.

מחלות חסר חיסוני יכולות להיגרם על ידי פגמים מלידה (חסר חיסוני ראשוני) או על ידי פגמים נרכשים. כאשר החסר החיסוני הוא נרכש הוא נקרא חסר חיסוני משני. אחד החסרים החיסוניים הנרכשים המוכרים ביותר, הוא הפגיעה שנגרמת על ידי נגיף האיידס. אולם קיימת שורה שלמה של מחלות נוספות של חסר חיסוני משני ששכיחותן הכוללת אולי אף עולה על שכיחות האיידס.

מחלות חסר חיסוני משני מסווגות לשתי קבוצות עיקריות:

1. מחלות שבהן הדיכוי החיסוני נגרם כסיבוך ביולוגי של מחלה אחרת.

2. מחלות שבהן החסר החיסוני מתפתח כסיבוך של טיפול (יאטרוגני) במחלות אחרות.

מצבים או מחלות שכיחות הגורמים לחסר חיסוני הם גידולים, בעיקר ממאירים, זיהומים כרוניים ותת-תזונה. בארצות המתפתחות עדיין שכיחה תת-תזונה והיא קשורה להפרעה כללית בפעילות המערכת החיסונית. אחת הסיבות העיקריות לתחלואה ולתמותה אצל אנשים עם תת-תזונה היא מחלה זיהומית. הרקע להתפתחותה הוא החסר החיסוני השניוני שנגרם עקב חסר בחלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים.

גם חולים עם סרטן מפושט ומתקדם נוטים יותר לחלות במחלות זיהומיות בשל הפגיעה הכללית בתפקוד המערכת החיסונית. גידולים השולחים גרורות ללשד העצם, או תהליכים ממאירים שמקורם בלשד העצם יכולים להתערב ולפגוע בהתפתחות של התאים החיסוניים התקינים מלשד העצם. התאים הגידוליים גם עלולים להפריש גורמים מסיסים שונים שידכאו את פעילות תאי המערכת החיסונית.

התופעות של פגיעה משמעותית במערכת החיסונית נצפות בעיקר, במחלות ממאירות כמו לימפומות, שבהן מעורבים תאים ורקמות של המערכת החיסונית.

צורות שונות של מחלות זיהומיות, עלולות להוליך לדיכוי המערכת החיסונית ולהתפתחות חסר חיסוני משני. מחלות נגיפיות, מלבד איידס, יכולות להוליך לפגיעה בפעילות המערכת החיסונית ולהתפתחות מחלות זיהומיות אחרות.

דוגמאות לנגיפים כאלו הן נגיף החצבת ונגיף HTLV-1. גם זיהומים טפיליים כרוניים עלולים להוליך לדיכוי פעילות המערכת החיסונית. בילדים באפריקה עם מלריה כרונית נפגעת פעילות לימפוציטים - T של המערכת החיסונית, ועובדה זו, עלולה לחשוף אותם להדבקה על ידי נגיף EBV ולתחלואת-יתר של ממאירויות הקשורות בהדבקה כרונית בנגיף זה.

פגיעה יאטרוגנית (על ידי טיפול רפואי) במערכת החיסון נגרמת בעיקר על ידי טיפולים תרופתיים שהורסים או פוגעים בפעילות תאי המערכת החיסונית. הטיפולים התרופתיים בהם מדובר נועדו מלכתחילה לדכא את פעילות המערכת החיסונית והם ניתנים למניעת דחייה של שתל, או כטיפול במחלות דלקתיות שונות. התרופות שנועדו לדכא את פעילות המערכת החיסונית נקראות תרופות אימונוסופרסיביות והן כוללות בעיקר את הסטרואידים ותרופות כימותרפיות-ציטוטוקסיות. לכן, טיפול אנטי-סרטני, כולל הקרנות, כרוך כמעט תמיד בתקופת זמן בה קיים דיכוי של המערכת החיסונית ובה החולה חשוף להדבקה ולהתפתחות של מחלות זיהומיות.

תופעה נוספת של מחלת חסר חיסוני משני היא באנשים חסרי טחול עקב כריתתו לאחר חבלה או כטיפול במחלות המטולוגיות שונות. קיימות גם מחלות בהן הטחול קיים אולם איננו מתפקד (עקב אי-תפקוד). אנשים חסרי טחול, מועדים לחלות במחלות זיהומיות מסוימות שלפעילות תקינה של הטחול יש חשיבות מרובה במניעתן.

מצבים קלים של חסר חיסוני משני קיימים גם בינקות ובזיקנה. בינקות - עקב איטיות ההבשלה המלאה של המערכת החיסונית, ובזיקנה - עקב ההחמרה בפעילות של המערכת החיסונית במסגרת תהליך ההזדקנות.

פרופ' שמעון פולק

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים