אינדקס מחלות

מיפרצת הוותין (אב העורקים) הבטני Abdominal aortic aneurysm

תאור

מיפרצת היא הרחבה של עורק ב-50% לפחות מעל קוטרו התקין.
באב העורקים (הוותין) הבטני ההרחבה היא לקוטר של מעל 3 ס"מ.
כ-5% מהאוכלוסייה מעל גיל 50 לוקים במחלה, והיא שכיחה יותר בגברים ביחס של 1:9.
בעבר חשבו כי טרשת העורקים היא הסיבה למחלה, אולם כיום מניחים כי מדובר במספר סיבות הגורמות לחולשת הדופן, ביניהן תהליך דלקתי, השפעה תורשתית, יתר-לחץ-דם ובמקרים נדירים - זיהום של הדופן. חולשת הדופן וניוונה הם תוצאה של ירידה בכמות האלסטין והקולגן בדופן, בשל פעילות אנזימים מפרקי חלבון. (אלסטין וקולגן הם חלבוני מבנה החשובים לחוזק ולאלסטיות).
הסכנה העיקרית במחלה היא היווצרות קרע בדופן ודימום המסכן חיים.

ד"ר רון כרמלי
ד"ר גדעון סרוקה


סימפטומים

רוב מיפרצות הוותין הבטני אינן תסמיניות ומאובחנות באקראי בבדיקות דימות שמבוצעות מסיבות אחרות. אין כיום תוכנית סקירה לגילוי המחלה, אך ייתכן כי בעלי רקע משפחתי, וכן גברים מעשנים מבוגרים יסתייעו מקיומה של תוכנית שכזו.
מיפרצת בקוטר 5-4 ס"מ ניתנת לאבחון בבדיקה גופנית רק ב-50% מהמקרים, וכשקוטרה עולה על 5 ס"מ - רק ב-75%.
כאשר נוצר קרע בדופן המיפרצת, החולה חש בכאב בטן המקרין לגב, בשינויים המודינמיים (ירידת לחץ-דם ודופק מהיר), ובבדיקת הבטן ניתן למשש גוש פועם ורגיש.
חום, עלייה במספר הליקוציטים, ירידה במשקל ושקיעת דם מוחשת עלולים להעיד על מיפרצות דלקתיות או מזוהמות.


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים

- סיכון שבניתוח: סיכון זה נקבע על ידי גורמים הקשורים הן לצוות המנתח והן למצבו הכללי של החולה, מבחינת מחלת לב, אי-ספיקה בכליות, מחלת ריאות. אצל חולים צעירים בעלי רמת סיכון נמוכה, ניתן לנתח גם מיפרצות קטנות בקוטר 5.5-4 ס"מ, בשל הסיכוי הגבוה שהמיפרצת תגדל ויידרש ניתוח בעתיד.
מעקב ללא ניתוח: חולים אשר הוחלט לגביהם כי אין צורך/יכולת לנתח, זקוקים למעקב כדי לראות אם קוטר המיפרצת גדל, בעזרת בדיקת על-שמע כל 6 חודשים, ולהפחתת גורמי הסיכון, כגון הפסקת עישון, או הפחתת הריכוז של שומני הדם. מומלץ טיפול להורדת לחץ-הדם כדי להקטין את הסיכון ללב, וכדי להאט את קצב ההתרחבות של המיפרצת.

סיבוכים: שיעור הסיכון המקובל הוא תמותה של 5%-1% בניתוחים מתוכננים מראש (אלקטיביים) ועד 40% תמותה בניתוחים דחופים (לאחר היווצרות קרע בדופן).
בשל מורכבות הניתוח, גילם המבוגר של החולים ומחלותיהם הנלוות, שכיחים הסיבוכים הקשורים בדימום, באירועי לב, או בקשיי נשימה. הסיבוך השכיח ביותר הוא תסחיפים וחסימות כלי דם.
טיפול אנדו-ואסקולרי: בשיטה חדשנית זו התיקון מבוצע במהלך צינתור על ידי החדרת צינור סינתטי לתוך העורק החולה. פעולה זו אינה דורשת ניתוח אלא בהיקף מצומצם וניתנת לביצוע באילחוש מקומי. החדירה דרך עורק המפשעה.
בשל בעיות אנטומיות השיטה מתאימה רק לחלק מהחולים, והשאר מנותחים בגישה המקובלת.
חסרונותיה העיקריים של השיטה: היווצרות דלף פנימי כתוצאה מקיבוע לא מספק, נדידת השתל, והעובדה כי עמידותו לטווח ארוך טרם נמדדה (תמונה 1).
מעקב לאחר ניתוח: לאחר 5 שנים ממועד הניתוח מבצעים CT לשלילת היווצרות מיפרצות מעל ומתחת לאזור התיקון הראשוני.
תיקון אנדו-ואסקולרי מצריך מעקב תדיר יותר (אחת ל-6 חודשים), והוא מתבצע בעזרת על-שמע עם דופלר, לשלילת הרחבת המיפרצת, נדידת התומכן או דלף פנימי.