אינדקס מחלות

גזים Gas (Flatus)

תאור

המקור העיקרי לגז במערכת העיכול הוא בליעת אוויר. עם כל בליעה נכנסים בממוצע 17.7 מ"ל אוויר לקיבה. ביום נכנסים בדרך זו כ-2600 מ"ל אוויר. הימצאותם של גזים במערכת העיכול תלויה במספר מקורות נוספים: פעפוע גז מזרם הדם אל מערכת העיכול, ייצור על ידי חיידקי המעי ותגובה כימית בין ביקרבונאט (חומר בסיסי) לבין חומצה המיוצרת בקיבה. הגז נפלט ממערכת העיכול באמצעות גיהוק, מעבר אוויר דרך פי הטבעת, ספיחה על ידי חיידקי המעי ופעפוע בחזרה לזרם הדם.

קיימים חמישה סוגי גזים עיקריים: חנקן, חמצן, דו-תחמוצת הפחמן ומימן והם מהווים 99% מהגזים במערכת העיכול. ההרכב היחסי של גזים אלו לאורך מערכת העיכול משתנה. בתקופות של פליטת גזים מרובה נמדד ריכוז גבוה של מימן ודו-תחמוצת הפחמן וירידה בריכוז החנקן.

כמות האוויר הנכנסת למעי הדק מושפעת מתנוחת הגוף. במצב שכיבה קשה לגהק ולכן בועת האוויר המתהווה בקיבה נלכדת מעל לתוכן הנוזלי המכסה את החיבור ושט-קיבה, כך שרוב כמות הגז עוברת מהקיבה למעי הדק. נפיחות בבטן וחוסר יכולת לגהק יכולים להופיע לאחר ניתוחים במחלת הרפלוקס הקיבתי-ושטי (Gas bloat syndrome).

כמות האוויר במערכת העיכול נמדדת על ידי מכשיר פלתיסמוגרף של הגוף, או בשיטה של הזלפה מהירה של גז הארגון (גז אציל) למערכת העיכול, כדי לפנות ממנה את הגז שהצטבר בחלל זה. מערכת עיכול תקינה מכילה פחות מ-200 מ"ל גז. נמצא שפליטת הגז היא 1491-476 מ"ל ביום. מעבר הגז לאורך מערכת העיכול הוא מהיר ונמשך כ-10-5 דקות.

נבדקים בריאים הניזונים בתזונה רגילה פולטים גז כ-10 פעמים ביום בממוצע (הגבול העליון של התקין נקבע כ-20 פעם ליום). אין מיתאם בין מין או גיל לבין תדירות פליטת הגז. מבין סוגי המזונות הרבים, הללו שנחקרו היטב הם לקטוזה (סוכר החלב) וקיטניות. דיאטה בתכולה של כ-50% קטניות ובשר העלתה את כמות הגז הנפלט פי עשרה לפחות. בקרב חולים הלוקים באי-סבילות לסוכר החלב, כמות פליטת הגזים מוכפלת פי שניים עם צריכה של 34 גר' לקטוזה ליום (שווה ערך ל-480 מ"ל חלב, 240 מ"ל יוגורט, 56 גר' גבינה קשה).

אף לא אחד מהגזים השכיחים הוא בעל תכונות של ריח. הגזים שנחשדו בעבר כיוצרים ריח לא נעים, אינדול וסקטול חשיבותם פחותה מזו של גזים גופריתיים. מתאן-אתיאול ודימתיל-דיסולפיד הם הגזים העיקריים בין מייצרי הריח. גז נוסף, המתאן (גז הביצות), מיוצר בלעדית על ידי חיידקי המעי הגס. שליש מאוכלוסיית המבוגרים פולט גז זה בריכוז גבוה.

קיימת ככל הנראה נטייה משפחתית לתופעה זו. בנוסף לריח הבלתי נעים, למתאן-אתיאול ולגופרית מימנית יש תכונות רעילות בריכוז גבוה.

אחת התלונות השכיחות היא תחושת עודף גז בחלל המעי. לא ניתן לכמת תחושות אלו בצורה אובייקטיבית. במחקרים שונים נתגלה שאין הבדל משמעותי בין כמות הגז בחלל המעי של אנשים המתלוננים על עודף גז לעומת אלו שאינם מתלוננים. בקרב חולים הלוקים בתסמונת המעי הרגיש (רגיז) (תמ"ר) נתגלו כמויות גז גדולות יותר בחלל המעי. נמצא קשר בין בליעת אוויר עם האוכל ותלונות על נפיחות. לחולים שלקו בתסמונת המעי הרגיז יש הפרעות בתנועתיות המעי העלולות לגרום להצטברות גז. כמו כן נמצא כי חולים אלו רגישים מאוד להימצאות אוויר בחלל המעי.

ד"ר ישי רון

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007




====


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון

הגורמים הנפוצים להיווצרות  גזים, כוללים בין היתר:

בליעת אויר. כאשר אויר שנבלע אינו נפלט החוצה בדמות גיהוק, הוא עובר דרך מערכת העיכול ומשתחרר דרך פי הטבעת בדמות גזים. בליעה מופרזת של אויר עלולה לגרום לשיהוקים.

מזון ומשקאות
. כמות גזים שמאכלים ומשקאות מסוימים יוצרים משתנה מאדם לאדם.

עצירות.
יכולה לגרום לנפיחות, אך בדרך כלל אינה מגבירה את כמות גזים.

תרופות או תוספי תזונה.
תרופות ללא מרשם ותרופות שדורשות מרשם וכן תוספי תזונה, עלולים לגרום לתופעות לוואי כגון נפיחות וכן גזים.

 
מחלה, כמו למשל חסימת מעי, או מחלת קרוהן.

שינויים ברמות ההורמונים
. נפיחות היא תופעה שכיחה אצל נשים בתקופה שלפני המחזור החודשי, מאחר והגוף אוצר נוזלים.

 


תופעות נלוות וסיבוכים