אינדקס מחלות

רמת אשלגן גבוהה בדם Hyperkalemia

תאור

אשלגן הוא המלח התוך-תאי החשוב ביותר. 98% מכמות האשלגן בגוף נמצאים במדור התוך-תאי, ורק 2% מהאשלגן בגוף נמצא בפלסמה (בדם), וריכוזו התקין 5-3.5 מא"ק/ל'. בדיאטה המערבית יש כ-1- מא"ק אשלגן לכל ק"ג במשקל הגוף (120-40 ליום). 90% מהאשלגן בדיאטה נספג במערכת העיכול, והפרשת הכליה ותנועת אשלגן ממדור החוץ-תאי למדור התוך-תאי שומרים על ריכוז אשלגן מדויק בפלסמה.


עודף אשלגן בדם


מה משפיע על רמות אשלגן בדם?
מאזן האשלגן מושפע מגורמים שונים: הורמונים כמו אינסולין מהלבלב (ירידה), קטכולאמינים מיותרת הכליה (עלייה וירידה) ואלדוסטרון מיותרת הכליה (ירידה). מאזן חומצה ובסיס בגוף משפיע גם הם על ריכוז אשלגן בפלסמה, חומצה מעלה ובסיס מוריד את רמת האשלגן בדם.

הפרשת אשלגן ושמירת מאזן אשלגן בגוף נשמרת היטב על ידי הכליה, והפרשת-יתר מתרחשת בעודף אשלגן.


מדוע עודף אשלגן בדם מסוכן?הסכנה בהיפרקלמיה (עודף אשלגן) הוא פגיעה בלב המתבטאת בהפרעות קצב עד כדי פרפור חדרים והפסקת פעילות הלב. את השלב הזה מקדימות הפרעות בתרשימי האק"ג, וריכוז האשלגן בפלסמה עולה על 7.5 מא"ק/ל', אולם הטיפול מתחייב כבר בריכוזים נמוכים יותר. היפרקלמיה מוגדרת מעל 5.0 מא"ק/ל'. ראשית יש לשלול עליית אשלגן כזובה (פסאודו-היפרקלמיה) הנגרמת כתוצאה מנדידת אשלגן מתאי הדם בדגימה הנבדקת, עקב תמס תאי דם שמקורו בנטילת דם לקויה, בעלייה במספר הליקוציטים או בעלייה במספר הטסיות (תרומבוציטים). 
רק לעתים רחוקות האשלגן בדיאטה גורם להיפרקלמיה אצל אנשים בריאים, בזכות הפרשתו היעילה דרך הכליה. אולם מתן לא זהיר של אשלגן לאנשים עם הפרעה בהפרשת אשלגן דרך הכליה עלול לגרום להיפרקלמיה פתאומית. לעומת זאת, הפרעה בהפרשת אשלגן דרך הכליה כתוצאה מאובדן נפח, מחסימת דרכי השתן, ומפגיעה באבוביות או בפקעיות הכליה, עלולים לגרום להיפרקלמיה כרונית מתמשכת. היפרקלמיה מלווה נזק מתקדם לכליה המקדים את הצורך בדיאליזה או השתלת כליה. 


מנגנון אחר שיכול להוביל לרמת אשלגן גבוהה בדם (היפרקלמיה) קשור בפעילות מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ביותרת הכליה, וירידה בייצור רנין המקדים ייצור אלדוסטרון תיגרם מפגיעה עצבית אוטונומית או בהשפעת תרופות.

הטיפול הנרחב בחוסמי האנזים המהפך אנגיוטנסין (מעכבי ACE) במצבי אי-ספיקה בלב ולחץ דם גבוה, מחייב זהירות במאזן אשלגן: בנוכחות תרופות אלו יש ירידה בהפרשת אלדוסטרון וכאשר מתלווים אליה נזק לכליות, ירידה בנפח נוזלי הגוף, סוכרת, אצירת אשלגן עקב תוספת אשלגן או חסימת עורקי הכליה, מתפתחת היפרקלמיה. גם קבוצת התרופות השכיחה מאוד, מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, עלולה לגרום להיפרקלמיה על ידי פגיעה ביצירת רנין ואלדוסטרון.

מחלה נדירה מלידה, שיתוק תקופתי עקב היפרקלמיה, גורמת להופעה פתאומית של חולשה חדה, עד כדי שיתוק, בדרך כלל בהשפעת מאמץ קל. נמצאה המוטציה במעטפת תאי השריר הגורמת למחלה תורשתית זו.

מניעת היפרקלמיה היא חלק מהטיפול השגרתי בחולים המטופלים על ידי דיאליזה כרונית ומתבצעת בהגבלת מזונות עשירים באשלגן.


ד"ר ישי לוי

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון

לרמה גבוהה של אשלגן גורמים אפשריים שונים: 

היפרקלמיה פתאומית חלה במצבים של הרס נרחב של תאים ושרירים. מצבים מעין תמס דם (המוליזה) מוגבר, תמס גידול תוך כדי טיפול כימי, ותמס שרירי המתרחש בחבלה נרחבת (רבדומיוליזיס), הם כולם מצבים המאופיינים בשחרור פתאומי של אשלגן תוך-תאי, ובסכנת מוות מהפרעות בקצב הלב.

גם מצבים כמו חוסר אינסולין (בסוכרת) ויצירת-יתר של חומצה (חמצת מטבולית), מלווים בנדידת אשלגן מהמדור התוך-תאי לנוזל הדם (הפלסמה). בדרך כלל מצבים אלו ניתנים לתיקון מהיר.


רק לעתים רחוקות האשלגן בדיאטה גורם להיפרקלמיה אצל אנשים בריאים, בזכות הפרשתו היעילה דרך הכליה. אולם מתן לא זהיר של אשלגן לאנשים עם הפרעה בהפרשת אשלגן דרך הכליה עלול לגרום להיפרקלמיה פתאומית. לעומת זאת, הפרעה בהפרשת אשלגן דרך הכליה כתוצאה מאובדן נפח, מחסימת דרכי השתן, ומפגיעה באבוביות או בפקעיות הכליה, עלולים לגרום להיפרקלמיה כרונית מתמשכת. היפרקלמיה מלווה נזק מתקדם לכליה המקדים את הצורך בדיאליזה או השתלת כליה. 

מנגנון אחר שיכול להוביל לרמת אשלגן גבוהה בדם (היפרקלמיה) קשור בפעילות מערכת רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ביותרת הכליה, וירידה בייצור רנין המקדים ייצור אלדוסטרון תיגרם מפגיעה עצבית אוטונומית או בהשפעת תרופות.

הטיפול הנרחב בחוסמי האנזים המהפך אנגיוטנסין (מעכבי ACE) במצבי אי-ספיקה בלב ולחץ דם גבוה, מחייב זהירות במאזן אשלגן: בנוכחות תרופות אלו יש ירידה בהפרשת אלדוסטרון וכאשר מתלווים אליה נזק לכליות, ירידה בנפח נוזלי הגוף, סוכרת, אצירת אשלגן עקב תוספת אשלגן או חסימת עורקי הכליה, מתפתחת היפרקלמיה. גם קבוצת התרופות השכיחה מאוד, מסוג נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, עלולה לגרום להיפרקלמיה על ידי פגיעה ביצירת רנין ואלדוסטרון.

מחלה נדירה מלידה, שיתוק תקופתי עקב היפרקלמיה, גורמת להופעה פתאומית של חולשה חדה, עד כדי שיתוק, בדרך כלל בהשפעת מאמץ קל. נמצאה המוטציה במעטפת תאי השריר הגורמת למחלה תורשתית זו.


תופעות נלוות וסיבוכים