אינדקס מחלות

תת-נתרן בדם Hyponatremia

תאור

נתרן הוא אחד משני המרכיבים של מלח השולחן המצוי, נתרן כלוריד (NaCl). יוני הנתרן (Na+) מצויים בריכוז גבוה בנוזל החוץ-תאי בגופנו. הטווח התקין של רמות נתרן נע בין 135 ל-145 מא"ק/ד"ל. תת-נתרן הדם (תנ"ה) מוגדר כרמת נתרן נמוכה מ-135 מא"ק/ד"ל. הכליות, בהשפעת הורמונים שונים המופרשים מיותרת הכליה, יותרת המוח וחללי הלב, ממלאות תפקיד מרכזי בוויסות משק הנתרן והמים בגוף. תת-נתרן הדם או Hyponatremia הוא הפרעה אלקטרוליטית הנפוצה בעיקר בקרב חולים מאושפזים.

במרבית המקרים תת-נתרן בדם מתפתח בשל עודף מים בגוף, כתוצאה מצריכת-יתר של מים בשתייה או בעירוי לתוך הווריד, או כתוצאה ממצבים פתולוגים שונים הכוללים מחלות של מערכת העצבים המרכזית, מחלות ריאה, גידולים מסוגים שונים, מחלות כבד, כליה, אי-ספיקה בלב, תת-פעילות של בלוטת התריס ומגוון של תרופות. הפרשת-יתר של הורמון מהמוח בשם ואזופרסין (Vasopressin) הידוע גם כהורמון נוגד השתנה (Anti diuretic hormone) גורמת לצבירת מים ולתת-נתרן בדם כתוצאה מן הצבירה המוגברת, בחלק ניכר ממצבים אלה.

מנגנון אחר הוא הפרשה של הורמון זה או הורמונים אחרים על ידי גידולים או על ידי רקמות שבמצבים תקינים אינן משתתפות בוויסות משק הנתרן. אגירת מים האופיינית למצבי אי-ספיקה בלב, צמקת הכבד ואי-ספיקה בכליות, אחראית לחלק ניכר של מצבי תת-נתרן בדם.

תרופות רבות עלולות לגרום גם הן לתת-נתרן בדם, בין היתר תרופות נגד דיכאון, כמו אמיטריפטילין (Amitriptyline), פלואוקסטין (Fluoxetine), ותרופות אחרות הנמצאות בטיפול בפסיכיאטריה, תרופות לטיפול בסוגים שונים של סרטן, כמו ציקלופוספמיד (Cyclophosphamide) או וינקריסטין (Vincristine), תרופה לטיפול במחלת הכיפיון: קרבאמאזפין (Carbamazepine), תרופה נגד יתר-שומנים בדם: בזפיבראט (Bezafibrate), תרופות נוגדות דלקת מסוג NSAID, כמו איבופרופן (Ibuprofen), משככי כאבים מסוג אופיאטים ומשתנים מסוג תיאזידים (Thiazides).

גם מצבים שונים כמו לאחר ניתוח, במהלך כאב חד, דחק, הריון ותסמונת הכשל החיסוני הנרכש, עלולים לגרום לתת-נתרן בדם. לעיתים, נוכחות רמות גבוהות של חלבון או של שומן מסוג תלת-גליצרידים בדם, גורמים לטעות בהערכת הבדיקה המעבדתית ולאבחון תת-נתרן בדם שגוי, מצב הקרוי פסידו-היפונתרמיה (Pseudohyponatremia).

ד"ר איליה ליטובצ'יק
ד"ר מיכה רפופורט

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007



סימפטומים

ההסתמנות הקלינית של תת-נתרן בדם תלויה במידת הירידה של ריכוז יון הנתרן ובמהירות התפתחותה. תת-נתרן בדם חד גורם למעבר מהיר של מים מהנוזל החוץ-תאי אל תוך התא ולבצקת תוך-תאית. תת-נתרן בדם קל מוגדר כירידת נתרן עד סף של 125 מא"ק/ד"ל, רמות הנתרן בתת-נתרן בדם בינוני נעות בין 125 ל-120 מא"ק/ד"ל, ואילו תת-נתרן בדם חד מוגדר כרמת נתרן נמוכה מ-120 מא"ק/ד"ל.

בצקת של תאי רקמת המוח גורמת לתסמינים הכוללים בחילה בלבד בתת-נתרן בדם קל ועד הקאות, ערפול הכרה ופרכוסים בתת-נתרן בדם חד. ירידה מהירה של רמות נתרן מתחת ל-115 מא"ק/ד"ל עלולה להיות קטלנית.

בתת-נתרן בדם שנמשך מעבר ליומיים, התסמינים קלים יותר הודות למנגנוני הסתגלות שונים שמגנים בפני התפתחות בצקת תוך-תאית.


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים