אינדקס מחלות

הפרעת זהות מגדרית Gender Identity Disorder

תאור


הזהות המגדרית מתחילה להיווצר בגיל צעיר. סביב גיל שנתיים מתחילה להתפתח המודעות של הילד או הילדה לדמיון לאביהם או לאימם. המין מהווה חלק מזהותנו, ובמהלך החיים אנו לומדים את משמעותו ומתמודדים עם הציפיות, התשוקות והמגבלות שבלהיות ילד או ילדה, גבר או אישה. יחד עם הגדרת המין נלמדים גם תפקידי המגדר בעולם החברתי, התפקידים והפעילויות התרבותיים המבחינים בין נשים לגברים. הציפייה החברתית היא שההתנהגות המגדרית תהיה תואמת למין.

תסמינים קליניים

המאפיינים הבולטים של הפרעת זהות מגדרית הם מתח קבוע ובעל עוצמה סביב המין הביולוגי המולד, לצד הזדהות עם המין השני ורצון עז להשתייך אליו. כבר בילדות ההפרעה מתאפיינת בהכחשה של המבנה האנטומי, ברצון ללבוש את בגדי המין האחר, ובהעדפה  למשחקים ופעילויות המזוהות עמו. בנים יכולים להתלבש בבגדים נשיים, התנהגותם ותנועותיהם יראו נשיות, והם יגלו סלידה או התעלמות ביחס לאברי מינם. בנות יסרבו להטיל מימיהן בישיבה ויטענו שבקרוב יתפתח אצלן פין, ויעדיפו את בגדי הבנים ומשחקיהם. הסביבה עלולה להגיב לעתים קרובות בלעג ודחייה. ילדים עם הפרעה זו עלולים להיתקל בקשיים חברתיים, ולסבול מלעג והתנכלויות מצד בני גילם, כמו גם מצד מורים והורים המתקשים לקבל את שונותם. בשל כך פעמים רבות הם ימנעו מחברה, ויעדרו מבית הספר. בנות עשויות לסבול מכך פחות שכן בתקופת טרום ההתבגרות מוכרת תופעת הילדה הנערית (tom boy) כתקופת מעבר טבעית בהתפתחות, בעוד שהתנהגות נשית של נערים היא נדירה יותר, וישנה סבירות גבוהה יותר שהיא תימשך בהמשך החיים.

שכיחות

חסר ידע בנוגע לשכיחות התופעה. ההערכות הקיימות כיום מבוססות בעיקר על המעוניינים בניתוח לשינוי המין, ומצביעות על שכיחות גבוהה יותר בהרבה אצל זכרים, אך הרצון לשינוי מין פיזיולוגי באמצעות ניתוח (טראנס-סקסואליות) מתרחש בפחות מ- 10% מהמקרים. בקרב כשליש עד שני שלישים מהמקרים ההעדפה המינית בבגרות תהיה לבני אותו המין. דיכאון והתנהגות אנטי חברתית הינם שכיחים, וקשורים לרוב בהתמודדות עם דחייה חברתית. אנשי מקצוע סבורים שלרוב ניתן לזהות את ההפרעה לפני גיל 4.

אבחנה על-פי ה- DSM

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• הזדהות חזקה וממושכת עם המגדר האחר, שלא רק על מנת לזכות ברווח תרבותי המשויך לאותו מגדר. אצל ילדים ההפרעה תבוא לידי ביטוי בארבע או יותר מהדרכים הבאות:

o תחושה מוצהרת ועקבית של רצון להשתייך למין האחר, או התעקשות על השתייכות אליו בפועל.
o העדפה וחיקוי של לבוש נשי אצל בנים, התעקשות על לבוש גברי סטריאוטיפי אצל בנות.
o העדפה חזקה ומתמדת לתפקידי המין האחר במשחקי דמיון, או פנטזיות להיות בן/בת המין המנוגד.
o רצון עז במשחקים סטריאוטיפים או בתחביבים המזוהים עם המין האחר.
o העדפה חזקה לשותפים למשחק בני/ בנות המין האחר.
אצל מתבגרים ומבוגרים ההפרעה מתבטאת בתשוקה מוצהרת להיות בן/בת המין האחר, בתשוקה לחיות כבן/ בת המין האחר ולזכות ליחס בהתאם לכך, או בשכנוע בקיומן של תחושות ותגובות אופייניות למין האחר.

• חוסר נוחות מתמשך עם המין המולד, או תחושת חוסר התאמה בתפקידי המגדר תואמי המין. אצל ילדים ההפרעה תתבטא באמצעות אחד המוטיבים הבאים: בנים יכולים לטעון שהפין או האשכים שלהם דוחים, לטעון או להביע משאלה שייעלמו, או לבטא דחייה ממשחקים, צעצועים או פעילויות זכריות טיפוסיות. בנות יכולות לבטא דחייה מהטלת שתן בישיבה, לטעון שיגדל להן פין, או שאינן רוצות שדיים או וסת, או לבטא דחייה משמעותית מלבוש נשי.

מתבגרים ומבוגרים יעסקו בהיפטרות מסימני מין ראשוניים או משניים (למשל יבקשו הורמונים, ניתוח, או פרוצדורות אחרות לשינוי פיזי של סימני מין), ויטו להאמין שנולדו עם המין הלא נכון.

• ההפרעה אינה קיימת בחפיפה עם מצבים אינטר-סקסואליים (בין מיניים). ההפרעה גורמת למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, התעסוקתי או בכל תפקוד משמעותי אחר.

גורמים

גישות פסיכולוגיות שונות ניסו להסביר את קיום ההפרעה:

• גורמים ביולוגיים: הסברים ביולוגיים בנושא הזהות המגדרית שנויים במחלוקת. ההסברים נשענים על השפעתם של הורמוני המין על התנהגות האדם. טסטוסטרון, ההורמון הגברי, מגביר מיניות ותוקפנות, ואילו אסטרוגן מפחית אותן. מאידך, נטען שהתנהגותם של בעלי חיים מדרגה נמוכה נשלטת על ידי הורמונים, וככל שמתקדמים בסולם האבולוציוני השפעה זו מופחתת. התנהגותו של האדם מעוצבת על ידי גורמים רבים ומורכבים מכדי שההורמונים יהוו גורם עיקרי.

• גורמים פסיכו-סוציאליים: ישנה אינטראקציה בין גורמים שונים: תכונות ההורים, דרך הגידול, הטמפרמנט המולד ותפקידי המין התרבותיים. על פי פרויד, בעיות בזהות המינית מושרשות בקונפליקטים מהשלב ההתפתחותי האדיפאלי. במשולש האדיפאלי קונפליקטים מושפעים הן מהתרחשויות מציאותיות בין הילד להוריו, והן מפנטזיות בעולמו הפנימי של הילד. הילד אמור "להתאהב" בהורה בן המין הנגדי ולהזדהות עם ההורה בן אותו המין, אך לא תמיד זה קורה. גם איכות הקשר אם-ילד בשנות החיים הראשונות משמעותית בהיווצרות הזהות המינית. בתקופה זו יש לדמות המטפלת תפקיד חשוב בהתעוררות המודעות של הילד למינו. הטענה היא שעוינות וחוסר הערכה מצד הדמות המטפלת עלולה להביא לתלות וליחסים סימביוטיים, ויחסים כאלו עלולים לפגום בהתפתחות הזהות המינית הנפרדת. גם היעדרות ממושכת של אחד ההורים יכולה לפגוע בתהליכי ההזדהות המינית, שהינם חלק מפתרון התסביך האדיפאלי. ישנם גם ילדים (כגון ילדים דחויים או שעברו התעללות) שמאמינים שיזכו ליותר קבלה והערכה או ליחס טוב יותר אם יאמצו לעצמם התנהגויות של בני המין השני.

טיפול

הפרעת זהות מגדרית מלווה פעמים רבות במצוקה רבה. לכן, מומלץ על פסיכותרפיה בעת הצורך. בפנייה לטיפול חשובה שאלת המוטיבציה לטיפול, וכן מהי מטרת הטיפול. טיפול שמטרתו היא שינוי הזהות המינית צפוי להתנגדות רבה - אין בכוונתם של מרבית האנשים עם הפרעת זהות מגדרית לשנות את הערכים שלהם או את דעותיהם. ההגעה לטיפול היא לרוב בעקבות דיכאון או חרדה המלווים את התמודדותם האישית והחברתית. מטרת הטיפול תהיה לעזור לאדם לחוש בנוח עם זהותו המינית-מגדרית.

אצל ילדים או מתבגרים יש להסביר את המצב בבהירות למטופל ולהוריו, בשל המבוכה הרבה שקשיים אלו מעוררים. חשוב להסביר שהילד זקוק לתמיכה ולא לביקורת, ושהתערבות מוקדמת חשובה לרווחתו, גם אם לא תוביל לשינוי בזהותו המינית.


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים