אינדקס מחלות

התמכרות לחומרים Addiction

תאור


התמכרות הינה תהליך בו האדם מוותר, לכאורה מרצון, על חלקים מסוימים באישיותו וערכיו ומשנה את התנהגותו עקב תשוקתו לחומר או התנהגות מסוימת. בעבר קושר המונח 'התמכרות' לשימוש בחומרים כסמים, אלכוהול ומזון. כיום, מקושר המונח גם להתנהגויות כהימורים, מין כפייתי, התמכרות לעבודה ועוד. לדוגמא, התמכרות היא שהובילה למותו של אלביס פרסלי לאחר שנטל מנת יתר.

תסמינים קליניים

הפרעת ההתמכרות יכולה להיות מקושרת לחומרים שונים, וניתן לאבחן אדם כמכור במידה והתלות בחומר נמשכת לפחות שנה. לכל תסמונת יש את הסימנים הקליניים שלה, אך פעמים רבות מלווה ההתמכרות בשינויים בהתנהגות האדם. השינויים בהתנהגות מתבטאים בדרך-כלל בהיעדרות מהלימודים או ממקום העבודה, הופעה מוזנחת וירידה בתפקוד וביצירתיות. לעיתים קרובות האדם מתרחק ממעגל החברים הקרוב אליו ומאמץ מעגל חברים חדש ובו נורמות שונות מאלה שהיה רגיל אליהן בעבר.

שכיחות ההפרעה

בשל הקושי ברכישת המידע הנוגע לשכיחות ההפרעה המידע המצוי כיום לוקה בחסר. כ-40 אחוז מכלל האוכלוסייה השתמשו בחומר בלתי-חוקי לפחות פעם אחת במשך חייהם. האוכלוסייה הנמצאת בסיכון הרב ביותר לשימוש בסמים היא אוכלוסיית המתבגרים, בגלל זיהוי הסם עם מרד ואנטי ממסדיות.

אבחנה על-פי ה- DSM

אבחנה של התמכרות ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• שימוש במשך שנה אחת לפחות.
• תלות המבוססת על שימוש קומפולסיבי ופתולוגי אשר אינו נובע כתוצאה מהכוונה רפואית.
• ההתמכרות מפריעה באופן שוטף להישגיים אקדמיים או תעסוקתיים או להשתלבות חברתית.
• סבילות ו/או תסמינים של גמילה עלולים להתרחש, אך אינם הכרחיים על-מנת לאבחן תלות.
יש לבחון האם קיימת תלות פיזית בנוסף על התלות הנפשית, והאם המטופל צורך סמים חלופיים (כגון מתדון) או נמצא תחת השגחה (לדוגמא AA).

גורמים להפרעה

ההסבר להפרעה שנוי במחלוקת, וישנן מספר תיאוריות המנסות להסבירה:

• גורמים פסיכודינמיים: עלפי תיאוריות דינמיות השימוש בחומרים יכול לנבוע ממספר סיבות כגון ניסיון של הנפש להגן על עצמה כנגד דחפים חרדתיים, סימן לרגרסיה לשלב האוראלי וחוסר יכולת של האגו להתמודד עם המציאות. בנוסף, חלק מהגישות הפסיכולוגיות מייחסות את ההתמכרות לקשרים לקויים עם המשפחה והסביבה בכלל.

• גורמים התנהגותיים: על פי הגישה ההתנהגותית התלות בחומר נובעת מחיזוק חיובי של ההתנהגות, הנוצר עקב ההשפעה הנעימה של החומר. סיבה נוספת היא הופעתם של רמזים סביבתיים ופנימיים המקושרים לחוויה של לקיחת החומר, אשר בנוכחותם חש האדם צורך בחומר.

• גורמים גנטיים: מחקרי תאומים ומשפחות הראו שיש תמיכה להנחה שפגיעה גנטית היא גורם סיכון להפרעה, בעיקר בהתמכרות לאלכוהול.

• גורמים נוירו כימיים: מחקרים זיהו נוירוטרנסמיטורים או רצפטורים במוח המקושרים עם מרבית החומרים. חסך במוח בנוירוטרנסמיטורים או ברצפטורים אלו עלול לגרום להתמכרות. לדוגמא, אופיאדים (קבוצת סמים) מתקשרים לרצפטורי אופיאדים במוח, ובמידה ויש פעילות אנדוגנית נמוכה של אופיאדים במוח, יש סיכון להתפתחות תלות בסמים. עם זאת, גם כאשר יש איזון במוח לאורך זמן עלולה להתפתח התמכרות כתוצאה מסבילות לחומר.

טיפול

ההתמכרות פוגעת בתפקוד היום יומי ובמקרים מסוימים אף עלולה לגרום למוות, לכן חשוב לטפל בה בהקדם. הדרך הטובה ביותר היא מניעה על-ידי חינוך והסברה של הסיכונים הכרוכים בהתמכרות. במידה וקיימת כבר התמכרות, טיפול ביו-פסיכו-חברתי משולב מביא לשיפור משמעותי בתפקוד:

• טיפול ביולוגי: טיפול זה הינו הטיפול הראשון שניתן על-מנת לנקות את מערכת הגוף מהחומר הממכר. בשלב זה מקבל המטופל תרופות ותחליפי סם במשך שבועיים עד שלושה, תוך מניעת תופעות לוואי של התרופות והגמילה.

• טיפול פסיכולוגי: בשלב זה מוענקת למטופל תמיכה נפשית בהתמודדות עם תהליך הגמילה, ונעשה ניסיון להבין את הגורמים הפסיכולוגים שהובילו להתמכרות. הטיפול יכול להתבצע על-ידי פסיכותרפיה פרטנית או טיפול קבוצתי.

• טיפול שיקומי חברתי: שלב זה נועד על-מנת לשלב את המטופל בקהילה. בשלב זה מוקנים לאדם הרגלי עבודה וכישורים בין אישיים, על-מנת להבטיח את השתלבותו. רצוי לשלב את המטופל בקבוצה כלשהי, על-מנת לאפשר לו מסגרת שתקל עליו את התהליך.


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים