אינדקס מחלות

דיכאון קליני Major Depression

תאור


המונח דיכאון הפך שגור בשפה היומיומית, אך המונח 'דיכאון קליני' מתייחס להפרעה אקוטית במצב הרוח המלווה בתסמינים גופניים, רגשיים והתנהגותיים ואשר פוגעת בתפקודם של הסובלים ממנה באופן משמעותי.

תסמינים קליניים

האדם הסובל מדיכאון, בשונה מדכדוך או עצבות זמניים, חש לאורך זמן רגשות שליליים, אשמה, קשיי ריכוז, עייפות, חוסר מרץ, היעדר עניין, חוסר יוזמה ואומללות ממושכת. בנוסף לחווית המצוקה הסובייקטיבית, עשויות תחושות אלו להביא לקשיים תפקודיים בהיבטי חיים משמעותיים; התפקוד התעסוקתי עשוי להתדרדר עקב אובדן האנרגיות והפגיעה הקוגניטיבית, קשרים בין אישיים נפגעים עקב אובדן ההנאה והיוזמה, ופעולות בסיסיות כשמירה על היגיינה הופכות מורכבות ומייגעות. סימפטומים אלו גורמים למצוקה קשה ומלווים פעמים רבות בתחושות ייאוש, מחשבות על מוות וניסיונות אובדניים.

שכיחות ההפרעה

דיכאון נחשב כיום להפרעה הנפשית השכיחה ביותר בעולם המערבי; כ-15% מהאוכלוסייה המערבית סובלים מדיכאון. ההפרעה פוגעת בנשים פי שתיים מאשר בגברים, ללא השפעה של גיל, רמה סוציו-אקונומית ומצב משפחתי. עם זאת, דיכאון נפוץ יותר באזורים כפריים ואצל אנשים הנעדרים מערכות תמיכה ויחסים קרובים.

אבחנה על-פי ה- DSM

על מנת לאבחן אדם כסובל מדיכאון קליני חייבים להופיע חמישה או יותר מהסימפטומים הבאים במשך שבועיים רצופים, כאשר לפחות אחד מהם הוא מצב רוח ירוד או חוסר עניין והנאה:

• מצב רוח מדוכא מרבית שעות היום, כמעט בכל יום
• חוסר עניין והנאה כמעט בכל פעילות לאורך היום, כמעט כל יום
• אובדן או העלאה לא מכוונים במשקל, או תיאבון מוגבר או מופחת החלים כמעט בכל יום
• אינסומניה (אובדן שעות שינה) או היפרסומניה (עודף שינה) המופיעים כמעט בכל יום
• תנועתיות מוגברת או איטיות יתר המופיעים כמעט בכל יום
• עייפות או חוסר אנרגיה כמעט בכל יום
• תחושת חוסר-ערך או אשמה
• במרבית הימים, חוסר יכולת להתרכז או לחשוב בבהירות
• מחשבות נשנות על מוות, על התאבדות, או ניסיון אובדני

אבחנת דיכאון קליני תינתן אם הסימפטומים מביאים למצוקה או פגיעה תפקודית ואינם נגרמים מאבל, מצב רפואי או שימוש בחומרים (סמים או תרופות). כמו כן, על מנת לאבחן הפרעה זו יש לוודא כי אין תסמינים של מאניה במקביל. האבחנה תינתן על ידי איש מקצוע בלבד, למשל במסגרת אבחון פסיכולוגי המתבצע על ידי פסיכולוג קליני או בפגישה עם פסיכיאטר.

לסוגי דיכאון השונים.

גורמים לדיכאון

ישנם מספר גורמים שנמצאו קשורים להיווצרות דיכאון:

• גורמים גנטיים: מחקרים שנערכו על משפחות ותאומים מצביעים על קיומו של רכיב גנטי, קירבה משפחתית לאדם הלוקה בדיכאון או בהפרעת מצב רוח מגבירה את הסיכון ללקות בהפרעה.

• גורמים ביולוגיים: נמצא קשר בין דיכאון לחסרים של חומרים ביו-כימיים במוח (כגון סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין), תת פעילות באונת המוח השמאלית, חוסר איזון הורמונלי ודפוסי שינה חריגים.

• גורמים אישיותיים: תיאוריות שונות קישרו בין דיכאון לבין סגנון חשיבה נוקשה, חוויות עבר של חוסר אונים, קשיים חברתיים וקווי אישיות תלותיים, נוקשים ודרמטיים באופן מופרז.

• גורמים סביבתיים: נמצא קשר בין דיכאון לבין היסטוריה של גורמי לחץ מרובים.

טיפול

למרות תחושת חוסר האונים המלווה את האדם במצבים דכאוניים, עשויים טיפולים להקל על הסימפטומים ועל המצוקה הנלווית להם באופן משמעותי. במקרים קלים יחסית, ניתן לבחור בין טיפול תרופתי לפסיכותרפי ובמקרים קשים יותר כדאי לשלב מספר טיפולים על מנת לאפשר הקלה מהמצוקה והקניית מיומנויות התמודדות.

שיטות לטיפול בדיכאון

תרופות לטיפול בדיכאון: הטיפול המקובל הוא באמצעות נוגדי דיכאון כגון תרופות מקבוצת ה- SSRI המעלות את רמות הסרוטונין והנוראפינפרין. הטיפול ניתן במסגרת ייעוץ פסיכיאטרי.

• פסיכותרפיה: גישות טיפוליות שונות מציעות טיפולים הממוקדים בהבנת הגורמים לדיכאון, שיפור כישורים חברתיים וייעול תהליכים קוגניטיביים והתנהגותיים.

אשפוז פסיכיאטרי: מספק מסגרת מוגנת ומכילה ויעיל במקרים של דיכאון אקוטי הכולל נטייה אובדנית ברורה או אלמנטים פסיכוטיים.

• תרפיה בין אישית לדיכאון: טיפול היוצא מהנחה ששיפור היכולות הבין אישיות יביא לשיפור ניכר גם בסימפטומים הדכאוניים, ולפיכך מתמקד בהקניית מיומנויות בין אישיות.

• טיפול בנזעי חשמל: טיפול בשוק חשמלי הניתן בד"כ כאשר טיפול תרופתי נמצא כלא יעיל.


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים