אינדקס מחלות

בריחת צואה Encopresis

תאור


תהליך הגמילה מחיתולים הוא תהליך חשוב ומשמעותי בהתפתחותו של הילד אשר מתחיל לבסס את עצמאותו. הילד צריך לוותר על עשיית הצרכים באופן משוחרר וחופשי, כפי שהתרגל, לטובת דרישות ההורים והחברה. אצל ילדים הסובלים מבריחת צואה תהליך הגמילה מעורר קושי משמעותי שמוביל, לפעמים, לבידוד חברתי ולאווירה מתוחה בתוך המשפחה.

תסמינים קליניים

בריחת צואה היא הפרעת הפרשה של הילדות, המאופיינת בהפרשת צואה מכוונת או בלתי רצונית במקומות אשר לא מתאימים לכך. ההפרעה מתרחשת לפחות פעם בחודש למשך של כשלושה חודשים לכל הפחות, בילדים בני ארבע שנים לפחות. ההפרעה עלולה לגרום להיווצרות של דימוי עצמי נמוך, לפגוע בהשתלבותו החברתית של הילד או ביחסיו עם הוריו. בריחת צואה עשויה להיות ראשונית, כלומר, נמשכת ברציפות מאז הלידה, או משנית, כלומר, מופיעה אצל ילדים שבעבר הפגינו שליטה עצמית. חלק מהילדים הלוקים בהפרעה סובלים מעצירות ומדליפה של צואה, ורובם סובלים גם מבעיות של הרטבה.

שכיחות ההפרעה


בריחת הצואה יורדת עם הגיל, עד כדי היעלמות מוחלטת בגיל 16. עד גיל ארבע מגיעים 95% מהילדים לשליטה על הפרשת הצואה, ועד גיל חמש 99% מהם מגיעים לכך. כמו כן, ההפרעה שכיחה פחות אצל בנות מאשר אצל בנים.

אבחנה על-פי ה- DSM

האבחנה ניתנת כאשר הקריטריונים הבאים מתקיימים:

• בריחה חוזרת של צואה במקומות לא מתאימים (כמו בבגדים או על הרצפה) באופן לא רצוני או מכוון.
• אירוע אחד בחודש או יותר, במשך כשלושה חודשים לכל הפחות.
• הגיל הכרונולוגי הוא ארבע לפחות (או שהילד נמצא בשלב התפתחותי שקול לגיל זה).
• ההתנהגות לא מופיעה רק בעקבות אפקט פיזיולוגי ישיר של חומרים (לדוגמה, חומר משלשל) או מצב רפואי כללי, מלבד מצב רפואי המערב עצירות.

בעת הקידוד יש להתייחס לסיווגים הבאים: עם או בלי דליפה של צואה ועצירות.

גורמים להפרעה

הפרעות בחינוך לניקיון ולהיגיינה עשויות לעכב את השגת השליטה על הצואה. הגורמים להפרעות אלו הם שילוב של גורמים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים:

• גורמים פסיכולוגיים: תיאוריות בפסיכולוגיה טוענות כי מבחינה רגשית, חוסר השליטה על הפרשת הצואה מסמל את המאבק של הילד מול הוריו על נושאים כמו עצמאות ושליטה. במקרים מסוימים, בריחת הצואה נגרמת בשל פוביה מהשירותים, או בשל אירועי חיים מלחיצים (למשל, לידת אח, גירושי הורים, מות הורה, אשפוז ומעבר לבית אחר) העשויים להוביל לנסיגה אצל ילד שכבר הצליח לשלוט בהטלת הצואה. כמו כן, ילדים שמטילים צואה באופן מכוון במקומות בלתי הולמים, סובלים, לעיתים קרובות, מהפרעות פסיכיאטריות.

• גורמים פיזיולוגים: לפעמים בריחת הצואה נגרמת בשל פגם פיזי בפי הטבעת (כמו חוסר שליטה על שרירי פי הטבעת). לעיתים במקרים אחרים, ההפרעה קשורה להפרעות התפתחותיות במערכת העצבים המרכזית, כמו היפראקטיביות.

טיפול

בריחת הצואה עלולה להוביל ליצירת דימוי עצמי נמוך ולפגיעה בהשתלבות החברתית של הילד, ולכן חשוב לטפל בה בהקדם האפשרי. קיימים מספר טיפולים אשר מביאים יכולים להוביל לשיפור משמעותי:

• טיפול פסיכותרפי: לפני שפונים לטיפול בהפרעה עצמה, מומלץ להיעזר בטיפול פסיכותרפי בכדי להפיג את המתחים במשפחה ובכדי לסייע לילד להתגבר על המבוכה כשהוא בחברה. הטיפול גם שם דגש על שיפור הדימוי העצמי של הילד, ועל פתירת המאבק מול ההורים סביב שליטה ועצמאות. במסגרת הטיפול המשפחה עוברת הדרכה וחינוך בנוגע להפרעה, בכדי ליצור אווירה חיובית ותומכת עבור הילד.

• טיפול התנהגותי: הטיפול מוכוון לחזק את השליטה על הטלת הצואה - שהילד מחוזק באופן חיובי כאשר הוא משתמש כראוי בשירותים. טכניקה התנהגותית נוספת שיכולה לסייע בהשגת השליטה היא ביופידבק: הילד מחובר למכשירים אלקטרונים שמציעים לו משוב מיידי לגבי רמת שליטתו בשרירי פי הטבעת, ובעזרת המשוב הוא לומד, עם הזמן, לחזק שליטה זו.

• טיפול רפואי: אם מופיעות גם עצירות ודליפת שתן, מומלץ להיוועץ עם רופא במקביל לטיפול בבריחת הצואה.


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים