אינדקס מחלות

פטרת המפשעות ושפשפת Tinea cruris

תאור

שפשפת או פטרת המפשעות (Tinea cruris) הן מחלות עור שכיחות. הן השפשפת והן פטרת מפשעות פוגעות באזור המפשעה ובחלק הפנימי העליון של הירכיים והן נפוצות יותר בקרב הגברים. שכיחות הזיהום הפטרייתי שגורם לשפשפת עולה בעיקר בעונת הקיץ החמה ובאקלים לח, אך היא עלולה להופיע גם בחורף. לבישת תחתונים או מכנסי ספורט צמודים והדוקים, הגורמים לחום מקומי וללחות גבוהה באזור המפשעה תורמים להתפתחות הפטרייה. 

בין סוגי הפטריות הגורמות לפטרת המפשעות נמנים: טריכופיטון רוברום (Trichophyton rubrum), טריכופיטון מנטגרופיטיס (Trichophyton mentagrophytes) ואפידרמופיטון פלוקוזום (Epidermophyton flucosum). פטרת המפשעות מופיעה בשכיחות גבוהה בו-בזמן עם פטרת בכף הרגל.


טיפול בשפשפת ובפטרת מפשעות בעזרת משחה אנטי-פטרייתית

טיפול בשפשפת ובפטרת מפשעות נעשה בעזרת משחה אנטי-פטרייתית


שפשפת (Intertrigo): 

שפשפת נגרם עקב חיכוך מתמיד בין הירכיים העליונות עקב הליכה מרובה. החום המקומי גורם לגירוי העור ואודם הבולט יותר במרכז הנגע ופוחתים לקראת שולי הנגע. בניגוד לפטרת המפשעות, שבה מרכז הרובד הפטרייתי נראה תקין והשוליים מורמים ובעלי גבול חד, בשפשפת - מרכז הרובד הוא הבולט באדמומיותו, ואילו השוליים שטוחים יותר ונעדרי גבול ברור בינם לבין העור הבריא. הרבדים האדמומיים של השפשפת סימטריים בדרך כלל, לעומת הרבדים של פטרת המפשעות שאינם סימטריים. במקרה של שפשפת, קיימת תחושת צריבה וכאב בדומה לכווייה בדרגה אחת ואפילו נגיעה גורמת לאי-נוחות. בפטרת המפשעות קיים בעיקר גרד.


השפשפת מתפתחת רק אצל אנשים שאין להם מרווח בין הרגליים והירכיים שלהם צמודות זו לזו. אומנם הטיפול יקל על אי-הנוחות, אך מבנה הגוף יגרום להישנות השפשפת במקרה של הליכה ממושכת בכל פעם מחדש. עם זאת ההמלצות הטיפוליות הן להימנע ככל האפשר מחיכוך מתמיד, להקטין את החיכוך בין שתי הרגליים על ידי הליכה על בסיס רחב ככל שניתן, ללבוש תחתונים העשויים מכותנה, רצוי תחתוני בוקסר, לקיים הפסקות תכופות בהליכה ממושכת (על מנת למנוע התחממות וחיכוך מקומי). 


ד"ר שמר אבנר


סימפטומים

מבחינה קלינית ניתן לראות שטחי עור אדמדמים מכוסים בקשקשים עדינים אשר מתפשטים בצורה היקפית, לאו דווקא באופן סימטרי. קצב נדידת הפטרייה מהמוקד ההתחלתי לכיוון השוליים אינו אחיד. שולי הנגעים הפטרייתיים מורמים, אדומים ומסמנים גבול חד ביחס לעור הבריא. לעיתים רחוקות מכילים השוליים המורמים של הרובד הפטרייתי שלפוחיות קטנות עם נוזל שקוף. השלפוחיות עלולות להיות מוגלתיות. מרכז הרובד הפטרייתי נראה שטוח ומכוסה לעיתים בקשקש לבן עדין. הרובד הפטרייתי מתפשט כאמור בצורה לא סימטרית כאשר לרוב ההתפשטות היא לכיוון הירך. בדרך כלל הפטרייה אינה מתפשטת/מתפתחת בשק האשכים ו/או באיבר המין, מאחר ששכבת הקרטין (השכבה החיצונית ביותר של העור) באיברים אלו דקה מאוד, ואין לפטרייה מספיק "מזון". 


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים