אינדקס מחלות

אי ספיקת כבד hepatic failure

תאור

אי-ספיקת הכבד היא תסמונת הנגרמת כתוצאה מירידה קשה בתפקוד הכבד, לאחר שחלק גדול ממנו נהרס. הרס רקמת הכבד והחלפתה ברקמת צלקת מכונה צמקת הכבד (צירוזיס). כאשר הרס הכבד מתרחש במהירות רבה, מתפתחת אי-ספיקת כבד דוהרת, העלולה לגרום למוות תוך מספר ימים.

אי-ספיקת כבד היא מחלה המתקדמת בקצב איטי או מהיר. הסיבוכים שהוזכרו לעיל סופם להתרחש, וייתכנו גם סיבוכים נוספים, בפרט אי-ספיקת כליות (המכונה תסמונת כבד-כליות) וקרצינומה של תאי כבד (סרטן הכבד). ככלל, אם אירעו סיבוכים קשים, הפרוגנוזה גרועה מאוד.

הטיפול תלוי בגורם ובשלב של המחלה. מטרות הטיפול הן לסלק את הגורם הפוגע בכבד, למנוע את הסיבוכים ולטפל בהם משהופיעו. דוגמאות חשובות לסילוק הגורם כוללות הפסקת שתיית אלכוהול, תרופות כנגד נגיפי דלקת הכבד (אינטרפרון, למיבודין) וטיפול לדיכוי מערכת החיסון. 

קראו עוד: בדיקות דם - תפקודי כבד;   פענוח בדיקות מעבדה של תפקודי כבד


בשלב מתקדם של המחלה נודעת חשיבות רבה גם לדיאטה. כמות החלבון צריכה להיות מותאמת בדיוק רב, שכן כמות רבה מדי תגרום לנזק במוח, ואילו כמות קטנה תביא לדלדול שרירים וחולשה. כמו כן צריכת הנתרן צריכה להיות קטנה ("דל מלח"), כחלק מהטיפול בצבירת הנוזלים. חשוב גם להיזהר בנטילת תרופות, כולל תכשירי הרפואה המשלימה, בגלל האפשרות שאלו יגרמו לדלקת כבד אשר תוסיף לנזק הקיים ואולי אף תכריע את החולה.

בשלבים סופיים של אי-ספיקת כבד הטיפול היחיד שיכול למנוע מוות הוא השתלת כבד. בשנים האחרונות מפתחים במרץ מערכות לתמיכה בכבד. מערכות אלו, אמורות לסלק חומרים רעילים שהצטברו בגוף וחלק מהן אף אמורות לבצע תהליכים ביוסינתטיים, זאת על ידי תאי כבד ממקור חזיר או ממקור אדם הכלולים במערכת. עדיין אין מערכת היכולה להחליף את כל תפקודי הכבד (במקביל למערכת דיאליזה המחליפה את הכליות), אך יומה של מערכת כזאת קרב והולך. המערכת תאפשר להחזיק את החולה בחיים עד אשר הכבד שלו יתאושש או עד שימצא לו כבד להשתלה.

ד"ר פרץ וייס

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007


סימפטומים

ההתחלה של צמקת הכבד היא לעיתים קרובות "שקטה" והחולה איננו סובל. עם התקדמות המחלה ייתכנו תחושות חולשה וחולי, חוסר תיאבון ובחילות, ירידה במשקל ודלדול שרירים וכן ירידה בחשק ובתפקוד המיני.

קיימים תסמינים אופייניים יותר לאי-ספיקת כבד הכוללים:

- דימום מדליות בוושט, המתבטא בהקאה דמית או ביציאה שחורה. סיבוך מסכן חיים זה הוא תוצאה של יתר-לחץ-דם שערי (פורטלי).

- תפיחות ניכרת של הבטן, המפריעה בתנועה ובנשימה. נגרמת מהצטברות נוזל בחלל הבטן (מיימת), גם היא תוצאה של יתר-לחץ-דם שערי. הנוזל עלול להזדהם ולגרום לדלקת עצמונית של הצפק.

- הפרעות שינה, שינויים באישיות החולה, בלבול, רעד ולבסוף גם חוסר הכרה. כל אלו הם תוצאה של חולי מוח כבדי, המכונה גם אנצפאלופאתיה כבדית, ונגרם על ידי רעלנים שהכבד הפגום לא מצליח לפנות.

- צהבת - גוון צהוב בלובן העיניים ובעור. הצהבת נגרמת על ידי בילירובין. זהו חומר צהוב שמצטבר בגוף כאשר הפרשתו על ידי הכבד למרה, נפגעת.

- גרד מפושט בכל הגוף ומתמשך. גם הגרד הוא תוצאה של הצטברות חומר, אשר עדיין לא זוהה בוודאות.


סיבות וגורמי סיכון

כל הגורמים הפוגעים בכבד עלולים, אם פגיעתם תהיה קשה דיה, להביא לאי-ספיקה שלו. הגורמים השכיחים ביותר הם צריכת אלכוהול מוגברת ונגיפי דלקת הכבד B ו-C. תרופות מסוימות, בפרט פראצטמול (אקמול), הן הגורם השכיח לאי-ספיקה דוהרת.

גורמים נוספים לאי-ספיקת כבד:

- זיהומים: נגיפי דלקת הכבד A, B, C, D, E
- רעלנים: אלכוהול; תרופות מסוימות: פאראצטמול (אקמול); כימיקלים מסוימים: פחמן - 4-כלורידי
- דלקת כבד אוטואימונית
- חסימת דרכי המרה: צמקת מרתית ראשונית; דלקת מטרשת של דרכי המרה
- חסימת ורידי הכבד (מחלת באד-כיארי)
- דלקת כבד שומנית לא אלכוהולית
- מחלות מלידה: מחלת ווילסון; מחלת המוכרומטוזיס


תופעות נלוות וסיבוכים