אינדקס מחלות

מחלות אוטואימוניות autoimmune disease

תאור

תחום המחלות האוטואימוניות הוא תחום הקשור למסגרת פעולתה של מערכת החיסון.  מחלות אוטואימוניות מתהוות כאשר משתבש תפקוד מערכת החיסון. כדי להסביר מהי מערכת החיסון וכיצד היא מתפקדת באופן תקין, נדמה את מערכת החיסון לצבא הגנה.

תפקידה של מערכת החיסון להגן על הגוף שלנו מפני פולשים זרים, כמו צבא שאחראי למניעת חדירת מסתננים או צבא אויב. במקרה של הגוף שלנו - יש מצד אחד, מסתננים או פולשים חיצונים, אלה הם נגיפים (וירוסים), חיידקים או טפילים, ומצד שני קיימים גם אויבים היכולים לבוא מבפנים. אלה מתעוררים מדי פעם בגופנו כמו "גייס חמישי" (מעין מרגלים השוהים בתוכנו). ולא כאלה שחדרו מבחוץ. תפקידה של מערכת החיסון הוא גם להתגבר על חוליים פנימיים שונים, כגון התפתחות של תא סרטני. תא סרטני הוא תא מיוחד, תא שמשתנה ומוכר על ידי מערכת החיסון כתא זר, כגוף זר, כפולש. לכן תפקידה של מערכת החיסון לחסל תא כזה. כשלונה של מערכת החיסון לחסל אותו בעודו באיבּו, מעיד על כך שמערכת זו, אינה יעילה באופן מוחלט. (כיום מבוססים חלק מהטיפולים נגד הסרטן על "חיזוק" המערכת החיסונית בסילוק תאי הסרטן).

אם כן, תפקידה של מערכת החיסון הוא לחסל פולשים מבחוץ. לצורך מימוש תפקיד חיוני זה עליה להכיר ולזהות מי זר ומי "משלנו", "מכוחותינו". המונחים המשמשים לצורך זה, הם Self - עצמי ו-Non-self - מי שאינו עצמי. מערכת החיסון צריכה להיות מצוידת גם ביכולת אבחון בין מי שפולש מבחוץ לבין מי שנמצא בתוך גופנו.
ביסודה של המחלה האוטואימונית מצוי כישלון היכולת של מערכת החיסון לזהות מי הוא האויב מבחוץ ומי "משלנו". כתוצאה מכך תוקפת מערכת החיסון את הרקמות שלנו. היא יכולה לתקוף תא בודד, היא יכולה לתקוף מערכת, ואפילו לתקוף איבר שלם. זהו כישלונו של "הצבא" להגן מפני פולשים מבחוץ, אך יותר מכך, זהו כישלון בהתמודדות עם זיהוי אנשיו. מושג זה, קיים גם במערכות צבאיות, ומכונה "ירי על כוחותינו".

מערכת החיסון מורכבת מזרוע נוגדנית וזרוע תאית. הנוגדנים שצורתם צורת האות Y - מתבייתים על הפולש הזר במיפתח האות Y. מאידך, הזרוע התאית מורכבת מלימפוציטים - תאי מערכת החיסון - התוקפים בעצמם את הפולשים.

מחלות אוטואימוניות נובעות משיבוש המערכת החיסונית אשר במקום לתקוף פולשים זרים, הנוגדנים, או הלימפוציטים, תוקפים את רקמות הגוף שלנו.

קיימות כ-80 מחלות אוטואימוניות מוגדרות ורבות אחרות "נחשדות" כבעלות רקע אוטואימוני. עם המחלות נמנות: זאבת אדמנתית מערכתית (SLE, lupus), דלקת מיפרקים שיגרונתית (Rheumatoid arthritis), סוכרת נעורים (Diabetes mellitus type 1), או טרשת נפוצה (Multiple sclerosis). בחלק מהן, הנזק וההתקפה העצמית נגרמים על ידי נוגדנים עצמיים (Autoantibodies) ובחלק על ידי התאים (Autoimmunity cell mediated). מרבית המחלות האוטואימוניות שכיחות יותר בנשים מאשר בגברים ביחס של 2:1 ועד 10:1. הסיבה היא מערכת החיסון החזקה יותר של נשים וכאשר מערכת חזקה יותר משתבשת ויורה עלינו הנזק כבד יותר. לפיכך, גם להריון השפעה על מהלך המחלה ולמחלה השפעה על מהלך ההריון.

הגורמים: מחלות אוטואימוניות נובעות ממישלב של גורמים החוברים יחדיו באדם המסוים שלקה במחלה. על גורמים אלו ניתן למנות: נטייה תורשתית, ליקוי מסוים במערכת החיסון, מערך הורמוני ובעיקר הורמוני המין של האישה ולבסוף הגורם הסביבתי. עם האחרונים נמנים: תרופות, חומרים כימיים, נגיפים, חיידקים, תזונה ומתח נפשי. גורמים סביבתיים אלו הם הקובעים מדוע המחלה תתפרץ ביום מסוים ובאדם המסוים.

המחלות נוטות להופיע במשפחות ולא פעם ניתן לראות מחלות אוטואימוניות שונות בבני אותה משפחה.
הטיפול במחלות האוטואימוניות מגוון ומותאם למחלה ולחולה הפרטני. עם זאת, ברוב המחלות האלה, נוטים לטפל בנוגדי דלקת, בסטרואידים, בתרופות המדכאות את מערכת החיסון וכן בטיפולים מורכבים יותר הכוללים ניקוי הדם (פלסמהפרזה), עירוי של נוגדנים מבני אדם אחרים (IVIG) וכן טיפול בנוגדנים חד-שבטיים המכוונים נגד מרכיבי הדלקת ("טיפול ביולוגי").

הטיפול במחלות האוטואימוניות ניתן על ידי רופאי המערכות השונות אשר נפגעות במהלך המחלה, אך רובן נמצאות בתחום רופאי מערכת החיסון (אימונולוגים קליניים), או רימטולוגים.

פרופ' יהודה שינפלד

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים