אינדקס מחלות

תת-תריסיות hypothyroidism

תאור

תת-תריסיות היא מחלה הנובעת ממחסור בהורמוני בלוטת התריס, תירוקסין (T4) ותרייודוטירונין (T3), ברקמות הגוף. הסיבות למחלה מסווגות ל-3 קבוצות עיקריות:
1. תת-פעילות ראשונית של בלוטת התריס - כאשר נפגעת היכולת של בלוטת התריס לייצר את ההורמונים בגלל תהליכים שפגעו בבלוטה.
2. תת-פעילות שניונית (Secondary hypothyroidism) - כאשר נפגע ייצור של הורמון ה-TSH, הורמון הבקרה של בלוטת התריס, ביותרת המוח (Hypophysis).
3. תת-פעילות שלישונית של בלוטת התריס (Tertiary Hypothyroidism), כאשר נפגע ייצור הורמון ה-TRH, הורמון הבקרה של יותרת המוח, בהיפותלמוס (Hypothalamus).
תת-פעילות ראשונית של בלוטת התריס היא הסיבה השכיחה ביותר, והיא מתרחשת במגוון מצבים:
- מחלת השימוטו, דלקת כרונית של בלוטת התריס שלעיתים מלווה בהגדלה של בלוטת התריס;
- הרס הבלוטה על ידי יוד רדיואקטיבי שניתן כטיפול בפעילות-יתר של בלוטת התריס, או בגידולים ממאירים של בלוטת התריס;
- לאחר כריתה של בלוטת התריס;
- הרס הבלוטה כתוצאה מדלקת תת-חדה (חדידה) של בלוטת התריס (Subacute thyroiditis);
- נטילת יוד במינון גבוה;
- פגיעה בתפקוד הבלוטה כתוצאה מנטילת תרופות: ליתיום (Lithium), אמיודרון (Amiodarone), דופמין (Dopamine);
- תת-תריסיות לאחר לידה שנובעת מדלקת (בדרך כלל חולפת);
- סיבות נדירות יותר, סיבות מלידה: פגם תורשתי בייצור הורמוני בלוטת התריס, חסר יוד.
מחלת השימוטו (Thyroiditis Hashimoto) היא הסיבה השכיחה ביותר לתת-פעילות של בלוטת התריס. המחלה נגרמת על ידי תהליך דלקתי מתמשך שפוגע במבנה ובתפקוד הבלוטה. התהליך נגרם על ידי נוגדנים שנוצרים במערכת החיסון של החולה, ואשר תוקפים את הבלוטה וגורמים בתהליך בלתי נמנע להרס הדרגתי שלה. המחלה תורשתית, ולעיתים לוקים בה מספר בני משפחה. בדמם של חולי מחלת השימוטו נמצאת רמה מוגברת של נוגדנים המכוונים כנגד החלבון העיקרי של בלוטת התריס, תירוגלובולין (Thyroglobulin) וכן כנגד האנזים תירואיד פראוקסידאזה (Antibodies to thyroid peroxidase - TPOAb) החיוני ליצירת ההורמונים T4 ו-T3.
המחלה פוגעת בנשים יותר מאשר בגברים (ביחס של 4 ל-1 ובאוכלוסייה קשישה ביחס של 8 ל-1). היא עלולה להופיע בכל גיל, אך שכיחותה עולה עם הגיל.
תת-תריסיות מתבטאת בתסמינים שונים שמייחסים אותם בדרך כלל למערכות אחרות: עייפות, חולשה, ישנוניות, ירידה בהישגים בלימודים, עלייה במשקל, רגישות לקור, כאבי שרירים ומיפרקים, שכחנות והפרעות בזיכרון, נשירת שיער מוגברת, עצירות, דימום ניכר במחזור, בעיות פוריות, תנודות במצב הרוח, דיכאון, ירידה בשמיעה, יובש בעור ובשיער, טשטוש ראייה, צרידות, ירידה בתיאבון, נימול בכפות ידיים, דיבור איטי, נפיחות בפנים וסביב העיניים, איטיות בתנועות ובצקת בגפיים התחתונים. אצל קשישים הלוקים במחלה עלולה לחול ירידה בתפקודי המוח, מצב הדומה מאוד לשיטיון (דמנציה). בבדיקה גופנית עלול הרופא למצוא הגדלה של בלוטת התריס, דופק איטי, עור יבש, רפלקסים איטיים, גוון עור חיוור נוטה לצהבהב ועלייה בלחץ-דם. בבדיקות מעבדה עלולים להתגלות חוסר דם (אנמיה), רמה נמוכה של נתרן בדם ורמת כולסטרול ותלת-גליצרידים גבוהה בדם.
כיום אפשר לאבחן תת-תריסיות ראשונית, מוקדם וביעילות, באמצעות בדיקת רמת Thyroid Stimulating Hormone - TSH, הורמון המיוצר בבלוטת יותרת המוח המעודד את ייצור ההורמונים של בלוטת התריס T4 ו-T3. כאשר נוצרים הורמוני בלוטת התריס הם מאותתים לבלוטת יותרת המוח. כתוצאה מכך נשמרת רמה תקינה של הורמון ה-TSH. כאשר ייצור הורמוני בלוטת התריס אינו מספיק, לא מתקיים האיתות, וכתוצאה מכך עולה רמת ה-TSH בדם.
אבחון: על פי רמה גבוהה של TSH מאבחנים תת-תריסיות ראשונית. אבחון תת-תריסיות שניונית ושלישונית מתבצע על סמך מידע לגבי מחלות בעבר שפגעו ביותרת המוח ובהיפותלמוס, ובעזרת בדיקות ייעודיות להערכת תגובת TSH לגירוי באמצעות TRH.
הטיפול במחלה קל יחסית: נוטלים פעם ביום טבליות Levothyroxine (אלטרוקסין) שמכילות את ההורמון T4, ואשר הגוף מתקשה לייצר. מינון התרופה מותאם בהדרגה לתוצאות של בדיקות המעבדה ולהרגשת המטופל. חולים פונים, לעיתים, לרפואה המשלימה כדי לפתור את הבעיה, אך אין פתרונות מוכחים ויעילים בתחום זה.
תת-תריסיות ללא טיפול מתאים עלולה להחמיר עד למצב של כשל רב-מערכתי, Mixedema coma.

תרופות לטיפול בתת - תריסיות:
אלטרוקסין

ד"ר צופיה איש-שלום


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים