אינדקס מחלות

תסמונת המעי הרגיז (רגיש) IBS Irritable bowel syndrome

תאור

תסמונת המעי הרגיש (הרגיז) היא הנפוצה מבין המחלות התפקודיות (פונקציונליות) של מערכת העיכול. תסמונת המעי הרגיש, או בלועזית ה-Irritable Bowel Syndrome - IBS, מאופיינת על ידי כאב בטן כרוני מלווה באי-סדירות היצאיות (שלשול כרוני, עצירות כרונית, או שלשול ועצירות לחלופין).

חולים רבים מתלוננים גם על ריבוי גזים ועל נפיחות בבטן. לתסמונת המעי הרגיש שמות רבים ובארץ נהוג לכנותה מעי עצבני או מעי רגיז. השם "המעי הרגיש" מתאים יותר משום שהוא משקף טוב יותר את מנגנון התפתחותה של ההפרעה כפי שהיא מובנת כיום, ונטול ממד ה"אישום" הסמוי שמתלווה למושג רגיז.

למחלות התפקודיות של מערכת העיכול יש מהלך כרוני עם תקופות משתנות של החמרת התסמינים לצד תקופות רגיעה ("עליות וירידות"). הן גורמות לסבל רב ולפגיעה באיכות החיים. הבדיקות בדרך כלל מפורשות כתקינות, כלומר אין עדות אובייקטיבית לפגם אנטומי או להפרעה ביוכימית, ומצב זה מתסכל את החולה ואת הרופא גם יחד, ולעיתים מרגיש החולה שאין מאמינים לתלונותיו או שלא מתייחסים אליהן ברצינות הראויה ("אין לך כלום", "הכול בראש").

לפי מחקרים אפידמיולוגיים, השכיחות של תסמונת המעי הרגיש נעה בין 20%-5% מהאוכלוסייה הבוגרת בעולם המערבי, מתוכם כ-75% נשים. בעבר אובחנה ההפרעה על "דרך השלילה", כלומר החולה נדרש לעבור בדיקות רבות מאוד לפני שהרופא קבע אבחון זה. בעשור האחרון פורסמו מדדים לאבחון, המכונים "המדדים של רומא" אשר על פיהם ניתן לקבוע אבחון על סמך קבוצת תסמינים אופייניים ועל פי בדיקות בסיסיות מועטות, כגון בדיקות דם וצואה, ובחלק מהחולים - בדיקה פולשנית של המעי הגס (קולונוסקופיה קצרה). בנוכחות התסמינים המתאימים ובהיעדר ממצאים פתולוגיים בבדיקות ואף לא סימני "אזהרה" המחייבים בירור מקיף יותר, כגון ירידה משמעותית במשקל, חום או אנמיה, ניתן לקבוע את האבחון בביטחון של כ-98%.

לעיתים, הלוקים בתסמונת המעי הרגיש לוקים גם בהפרעות תפקודיות במערכות גופניות אחרות, כגון כאבים במפרקים ובשרירים (פיברומיאלגיה), הפרעות בשינה, ותסמונת העייפות הכרונית. בשנים האחרונות הסתבר כי ב-17% מהמקרים לערך, תחילתה של תסמונת המעי הרגיש בזיהום חיידקי חד של המעיים. אצל חולים אלה התסמינים הופכים לכרוניים ובדיקות מיוחדות מצביעות על מרכיב דלקתי המופיע בביופסיות שמותקנות מהמעי. כמו כן ידוע שבחולי תסמונת המעי הרגיש מבצעים יותר ניתוחים, כמו כריתת תוספתן וכריתת רחם, מהאוכלוסייה הכללית. בדיעבד מסתבר שבחלק מהניתוחים האלה לא היה ממצא של מחלה כלשהי, אך הם בוצעו לאור סבלם הרב של החולים שעורר חשד לקיומה של מחלה אחרת.

המחלות התפקודיות של מערכת העיכול נחקרות באופן נמרץ והבנת המנגנונים של היווצרותן ודרכי הטיפול בהן, גוברת והולכת. תשומת לב מיוחדת ניתנת לדגם הביו-פסיכו-סוציאלי המשלב גוף ונפש ומתמקד בגורמים סביבתיים-חברתיים המשפיעים על ההפרעה. מחקרים על הליקויים שביסוד המחלות התפקודיות של מערכת העיכול, מצביעים על הפרעות בתנועתיות מערכת העיכול, ועל ירידה בסף הרגישות של איברי העיכול לגירויי כאב, כלומר רגישות-יתר לכאב. גם התנועתיות של המעיים וגם סף הרגישות לכאב מווסתים באמצעות תקשורת דו-כיוונית מתמדת בין מערכת העיכול לבין מערכת העצבים המרכזית והמוח, המכונה "ציר מוח-מעי". הפרעות פוטנציאליות לאורך ציר זה יכולות לגרום ל"בקרה לקויה" המתבטאת בכאב בטן כרוני ואי-סדירות בצאיות. מחקרים רבים שופכים אור גם על הקשר בין תסמינים של מערכת העיכול לבין מצבי לחץ ועצבנות. ניתן לומר שאנשים רבים "לוקחים לבטן במקום ללב".

חלק מחולי תסמונת המעי הרגיש לוקים גם בדיכאון ו/או בחרדה, אך מקובלת כיום הדעה, בקרב מומחים, שתופעות אלו אינן הגורם של המחלה. עם זאת דיכאון או חרדה עלולים לגרום להחמרת התסמינים.

פרופ' עמי ספרבר

האנציקלופדיה הישראלית לרפואה
הוצאת ידיעות ספרים 2007


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים