אינדקס מחלות

הריון מולארי molar pregnancy, hydatidiform mole

תאור

הריון מולארי (molar pregnancy) הינו מצב נדיר (אחד ל-1000 הריונות) שמתרחש כאשר השלייה מתפתחת לצבר של ציסטות (מעין שלפוחיות) ואינה מתפתחת להריון תקין המכיל רקמת שליה נורמאלית ועובר. 
בהריון מולארי מלא אין רקמת שליה תקינה בכלל ובנוסף לא קיים עובר, לעומת זאת בהריון מולארי חלקי קיימת מעט רקמת שליה תקינה עם רקמת עובר כלשהי שאינה תקינה ולכן אין אפשרות ליצירה של עובר בר קיימא.


הריון מולארי עלול להתפתח לסוג נדיר של גידול סרטני ולכן יש צורך בטיפול מוקדם. מעקב זהיר במהלך הריון מולארי חשוב על מנת להקטין סיבוך זה ועל מנת לאפשר הריונות תקינים בעתיד. 


סימפטומים

בשלבים הראשונים הריון מולארי נראה כמו כל הריון תקין אך לאחר מכן מתפתחים לרוב הסימנים הבאים:

•    דימום ואגינלי המופיע במהלך הטרימסטר הראשון של ההריון לרוב בצבע חום כהה עד אדום בהיר.
•    בחילות קשות והקאות.
•    יציאה של ציסטה במראה המזכיר ענב.
•    תחושה של לחץ או כאב באגן.

בבדיקה ניתן להתרשם מהסימנים הבאים:

•    גדילה מהירה מדי של הרחם. כלומר, הרחם גדול מדי יחסית לשלב ההריון.
•    לחץ דם גבוה.
•    רעלת הריון.
•    ציסטות בשחלה.
•    אנמיה.
•    פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתיירואידיזם).
 


סיבות וגורמי סיכון

בהריון תקין הביצית מהאם מופרית על ידי הזרע מהאב ומכילה ביחד 46 כרומוזומים. 23 מהכרומוזומים מקורם בביצית מהאם וה-23 מזרע מהאב. 


בהריון מולארי מלא כל הכרומוזומים מקורם מהאבא בעקבות אובדן הכרומוזומים מהמקור האימהי והכפלת הכרומוזומים מהמקור האבהי.

בהריון מולארי חלקי אין אובדן של הכרומוזומים מהמקור האימהי, אך יש סט כפול של כרומוזומים מהמקור האבהי, כך שהביצית המופרית מכילה 69 כרומוזומים. ההריון המולארי החלקי יכול להתרחש גם בעקבות הפריית הביצית על ידי שני תאי זרע שונים.


גורמי סיכון להתפתחות הריון מולארי

הריון מולארי מתרחש בממוצע באחד לכל אלף לידות. אולם, נמצאו מספר גורמי סיכון להתפתחות הריון מולארי:

גיל - הריון מולארי נפוץ יותר בהריון של נשים המבוגרות מגיל 35 או צעירות מגיל 20.

הריון מולארי קודם - אצל נשים שהיה להם בעבר הריון מולארי הסיכון להתפתחות של הריון מולארי נוסף גבוה פי 10 מאשר באוכלוסיה הכללית.

קבוצות אתניות - הריון מולארי נפוץ יותר אצל נשים ממוצא דרום מזרח אסייתי. 


תופעות נלוות וסיבוכים

ב-10%מהמקרים, לאחר הפסקה של הריון מולארי והוצאת רקמת השליה החולה, נשארת רקמה מולארית ברחם וממשיכה לגדול (GTD). ניתן לזהות מצב זה באמצעות בדיקת דם המראה רמות גבוהות של הורמון ההיריון. במידה והרקמה המולארית חדרה אל תוך שכבות הרחם יופיע גם דימום ואגינלי. 


במצב זה הטיפול הוא כימותראפי ובדרך כלל הוא מסתיים בהצלחה. אופציה טיפולית נוספת היא כריתת רחם – היסטרקטומיה.

לעיתים נדירות מאד הרקמה המולארית הופכת לרקמה סרטנית- כוריוקרצינומה- ועלולה להתפזר לאברי גוף אחרים. גם בכוריוקרצינומה ניתן לטפל באמצעות שילוב של תרופות כימותרפיות בדרך כלל בהצלחה.