אינדקס מחלות

פלגרה Pellagra

תאור

פלגרה היא מחלה הנגרמת מחוסר קיצוני של ניאצין (חומצה ניקוטינית) בתוך תאי הגוף. השם פלגרה נגזר מהמילים האיטלקיות "Pelle" שפירושה עור, ו-"Agra" שמשמעותה גס, והוא משקף את נוקשות העור וחספוסו האופייניים למחלה בשלביה המתקדמים.
הניאצין הוא ויטמין מסיס במים והוא ידוע גם כוויטמין B3. מקורו במזון, או שהוא מיוצר בגוף מחומצת האמינו טריפטופן. לנגזרות של הניאצין תפקיד חשוב בחילוף החומרים של פחמימות, חלבונים וחומצות שומן.
פלגרה ראשונית נגרמת מתת-תזונה, בעיקר בקרב אוכלוסיות עניות הניזונות ממזון דל וחד-גוני. אוכלוסיות נוספות בסיכון הן: שתיינים, קשישים ודרי רחוב. תופעה זו תוארה על ידי Gasper Casal בשנת 1762 לאחר שהבחין בסימני המחלה בקרב איכרים עניים בצפון ספרד שניזונו בעיקר מתירס. התפרחת בעור הצוואר נקראה על שמו: "המחרוזת ע"ש קזל".
פלגרה מישנית מופיעה על רקע מחלות שונות וגורמים אחרים המונעים את ספיגת הניאצין ואת ספיגת החלבונים, כגון שלשול כרוני, אנורקסיה נרבוזה, שתיינות. תרופות שונות עלולות לגרום לפלגרה כמו התרופה האנטי-שחפתית איזוניאזיד.
שכיחות: שיעור שכיחותה של מחלת פלגרה כיום בלתי ידוע. מדובר במקרים ספורים בתוך אוכלוסיות הסיכון שפורטו לעיל. באופן כללי פלגרה היא מחלת מבוגרים והיא נדירה בילדים, שווה בשכיחותה בשני המינים וללא העדפה גזעית.
המקומות האופייניים להתפתחות התפרחת הם: הפנים, הצוואר, מפתח בית החזה, הגב של כפות הידיים והרגליים. הסימטריה והגבול החד של התפרחת ביחס לעור הבריא בולטים מאוד. "מחרוזת ע"ש קזל" היא תפרחת דמוית קולר סביב הצוואר ובקדמת בית החזה.ד"ר פוירמן חנה  


סימפטומים

שלישיית הסימנים הקלאסית של פלגרה (ה-D) היא: Dermatitis, Diarrhea, Dementia כלומר: דלקת בעור, שלשולים ופגיעה במוח. תסמינים מוקדמים של פלגרה כוללים חולשה, הפרעות עיכול קלות, ותופעות פסיכיאטריות. ההתקפים חלים בדרך כלל באביב ובקיץ.
בהמשך מופיעים שינויים בעור שהם אופייניים ומסייעים לאבחון. בלעדיהם אבחון מחלת הפלגרה קשה. התפרחת בעור סימטרית, באזורים חשופים, מתחילה כאדמומית, לעיתים מופיעות שלפוחיות, דומה לכווית שמש ומלווה בתחושות של צריבה, כאב וגרד. כמו כן מופיעה גם בצקת קלה של העור. בשלב השני העור מתקשה מתכהה ונסדק.
חלק מהחולים לוקים בדלקת ברירית הפה, בשפתיים ובלשון שמתעבה ונעשית מחורצת ומכויבת.

הפרעות במערכת העיכול:
מתבטאות בירידה בתיאבון בבחילות ובהקאות, בכאבי בטן ובשלשולים עקב תת-ספיגה. מעורבות של מערכת העיכול מביאה בסופו של דבר למצב של תת-תזונה.
שינויים במערכת העצבים:
מתבטאים בתופעות נירופסיכיאטריות, כגון עייפות, כאבי ראש, הפרעה בריכוז ובזיכרון, רעד, הליכה בלתי יציבה, דיכאון ופסיכוזיה עד כדי אובדן הכרה ומוות.


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים