אינדקס מחלות

אנמיה שמקורה בחוסר ברזל Iron deficiency anemia

תאור

לברזל תפקיד חיוני בקיום החיים מאחר שהוא מתכת מעבר אשר מסוגלת לתרום ולקלוט אלקטרונים ולאפשר על ידי כך את תהליך הנשימה ואת יצירת האנרגיה. הברזל הוא אחד היסודות הנפוצים ביותר בטבע. למרות זאת, חוסר ברזל מהווה את הסיבה השכיחה ביותר לחוסר דם (אנמיה) בעולם. הסיבה לתופעה בלתי צפויה זו היא המסיסות הנמוכה מאוד של הברזל המצוי בטבע. כדי להתגבר על קושי זה פיתחו כל היצורים החיים חומרים שתפקידם לקשור את הברזל ולאפשר את קליטתו ואת אגירתו בגוף.

לאדם מבוגר יש בגופו כמות כוללת של כ-2000 עד 3000 מ"ג ברזל. עיקר המאגר נמצא בכדוריות הדם האדומות בצורת המוגלובין שתפקידו להוביל חמצן ולאפשר את תהליך הנשימה. יתרת הכמות נאגרת בכבד, בטחול ובלשד העצם, ומהווה מאגר לעת הצורך כמו לאחר איבוד דם, או כדי לבנות כדוריות דם חדשות. כמויות מזעריות של ברזל נמצאות בחלבונים הקשורים בתהליך יצירת האנרגיה, או בשלבי מעבר בנוזלי הגוף, בצמוד לחלבון בשם טראנספרין שתפקידו לשאת את הברזל ממקום למקום.

במצב תקין אין הפרשת ברזל מהגוף ולכן אין צורך לספק לו ברזל ממקור חיצוני, באמצעות המזון. חסר ברזל, בניגוד לדעה העממית, איננו תוצאה של מחסור ברזל במזון, אלא של איבוד דם. בקרב נשים צעירות הסיבה הנפוצה ביותר לחסר ברזל היא איבוד דם במחזור הווסת. אצל גברים מבוגרים ונשים לאחר הבלות, חסר ברזל הוא כמעט תמיד תוצאה של איבוד דם מדרכי העיכול. רק אצל ילדים בגיל הרך ואצל נשים הרות עלול להתפתח חוסר ברזל שלא כתוצאה מאיבוד דם, אלא מקצב צמיחה מהיר מאוד שאינו מאוזן על ידי ספיגת ברזל מהמעי.

מתוך מודעות לבעיה צפויה זו, נהוג לנקוט אמצעי מניעה ולספק לתינוקות ולנשים הרות ברזל כתוספי מזון, בסירופ או בטבליות ברזל.


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים

החלק החשוב ביותר בטיפול הוא האבחון הנכון של מחלת הרקע. לאחר שזו טופלה, או שהיא נשללה, מתחילים בתיקון המצב על ידי מתן ברזל. ככלל, עדיף טיפול פומי בסירופ או בטבליות על פני מתן ברזל לתוך הווריד מאחר שהוא נוח ובטוח יותר. נהוג לטפל בעזרת טבליות המכילות כ-50 עד 100 מ"ג של ברזל ליום. כמויות גדולות יותר עלולות לגרום לכאבי בטן, לעצירות או לשלשול ולכן אינן מומלצות. תהליך ההחלמה הוא איטי ודורש בדרך כלל טיפול רצוף של 3 עד 6 חודשים. קצב תיקון האנמיה אף הוא איטי ואינו עולה על תוספת של 1 או 1.5 גר'/ד"ל המוגלובין לשבוע. לאחר השלמת הטיפול יש להמשיך במעקב כדי למנוע ירידה נישנית בריכוז ההמוגלובין. המעקב חשוב במיוחד כאשר איבוד הדם נמשך כמו דימום מוגבר במחזור, או מחלה במעי שאינה ניתנת לריפוי מיידי.

בשנים האחרונות פותחו מספר תכשירי ברזל יעילים לטיפול דרך הווריד. טיפול זה מיועד לחולים שאינם סופגים ברזל, או שניסיון הטיפול בהם בדרך פומית נכשל. טיפול דרך הווריד דורש הזלפות חוזרות בקצב של 100 או 200 מ"ג ליום עד לכמות כוללת של כ-2 גר'.