אינדקס מחלות

תלסמיה Thalassemia

תאור

תלסמיה היא מחלת דם תורשתית הנגרמת מבעיה בייצור מולקולת ההמוגלובין, החלבון העיקרי בכדוריות הדם האדומות, הנושא את החמצן מהריאות לרקמות הגוף. ההמוגלובין מורכב משרשראות חלבוניות משני סוגים, שתי שרשראות מסוג אלפא ושתיים מסוג בטא.

באלפא-תלסמיה קיים חסר חלקי בכמות השרשראות מסוג אלפא ובטא-תלסמיה יש חסר מלא או חלקי בכמות השרשראות מסוג בטא. המחלה היא אוטוזומית רצסיבית, כלומר נגרמת כתוצאה מהורשת גנים פגומים משני ההורים, שהם נשאים למחלה.

נשאות למחלת התלסמיה מקנה עמידות מסוימת למחלת המלריה וכושר הישרדות מוגבר באזורים הנגועים במלריה. מסיבה זו, המחלה, על שני סוגיה, נפוצה באזורים טרופים וסוב-טרופים. בארץ נפוצה המחלה בעיקר בקרב יהודים יוצאי כורדיסטן, עיראק, תימן וצפון אפריקה, ובקרב ערבים ודרוזים.

בטא-תלסמיה: המחלה במופע החמור, תלסמיה מייג'ור, מתבטאת באנמיה המופיעה בגיל הרך, מצריכה עירויי דם תכופים (אחת למספר שבועות), ומלווה בתופעות קשות נוספות, הגורמות לסבל רב לחולים ולירידה בתוחלת החיים. החולים לוקים, בין השאר, בהגדלה משמעותית של הטחול, דילול עצם (אוסטאופורוזיס) ובעיות אחרות בעצמות וכן פיגור בגדילה ובהתפתחות. התופעה החמורה ביותר היא עודף ברזל שמצטבר בגוף כתוצאה מעירויי הדם התכופים. עודפי הברזל מחייבים טיפול תרופתי קבוע על מנת למנוע מוות מוקדם מבעיות בתפקוד הלב. המחלה ניתנת לריפוי על ידי השתלת לשד עצם מתורם בריא, המתאים לחולה בסיווג הרקמות (בדרך כלל אח או אחות).

נשאות למחלה מתבטאת באנמיה קלה מאוד הנקראית תלסמיה מיינור. המאפיין העיקרי המופיע בקביעת נוסחת תאי דם רגילה הוא נפח הכדורית האדומה (MCV) הקטן מהממוצע. מצב זה, הנקרא אנמיה מיקרוציטית, מופיע גם כתוצאה מגורמים אחרים, כגון חוסר ברזל. קיימות בדיקות נוספות המאפשרות אבחנה בין נשאות לתלסמיה לבין אנמיה מיקרוציטית שמקורה בסיבה אחרת. התוצאות אינן תמיד חד-משמעיות ולכן, ובגלל החשיבות באיתור נשאים למחלה קשה זו, מומלץ להיעזר ברופא מומחה.

המחלה נגרמת על ידי יותר מ-200 מוטציות (פגמים) שונות בגן לבטא-גלובין, הנמצא על גבי כרומוזום 11. רוב המוטציות הגורמות לבטא-תלסמיה הן מוטציות נקודתיות, כלומר שינוי באות אחת של הצופן הגנטי. בארץ זוהו מעל שלושים מוטציות הגורמות למחלה בבני העדות השונות. חלק מהמוטציות ייחודיות לעדה מסוימת וחלקן מופיעות בבני עדות שונות. המוטציות השונות פוגעות ביצירת שרשראות הבטא של ההמוגלובין במידה שונה. השוני הכמותי בירידה בייצור השרשראות קובע את חומרת המחלה ואחראי גם על השוני בממצאים המעבדתיים אצל הנשאים. מכאן שבדיקות דנ"א בשיטות מולקולתיות, לזיהוי המוטציות הן בחולים והן בנשאים, מאפשרות את חיזוי חומרת המחלה. בעזרת שיטות מולקולתיות אלה ניתן לאבחן את המחלה בעובר בשלב מוקדם של ההריון (אבחון טרום-לידתי). אם מאותר עובר העומד להיות חולה במחלה החמורה, קיימת לבני הזוג האפשרות להחליט על הפסקת ההריון. תוכניות מניעה, הכוללות סקרי נשאים ואבחונים טרום-לידתיים הביאו, לירידה ניכרת במספר החולים במחלה בארצות רבות, כולל ישראל.

אלפא-תלסמיה: הגן לאלפא-גלובין נמצא, בשני עותקים, על גבי כרומוזום 16. מכאן שלכל אדם יש ארבעה עותקים של הגן. המחלה נגרמת על ידי חסרים (היעדר הגן כולו) או על ידי מוטציות נקודתיות. קיימת התאמה בין חומרת המצב הקליני לבין מספר הגנים החסרים או שאינם מתפקדים עקב נוכחות מוטציות. חסר, או חוסר תפקוד של כל ארבעת הגנים, גורם למות העובר בסוף ההריון, לקראת הלידה. חסר או חוסר תפקוד של שלושה גנים גורם למחלה במופע החמור, הנקראת, מחלת המוגלובין H. המחלה מתבטאת בתופעות דומות לאלה של תלסמיה מייג'ור, אך חמורות פחות. האנמיה היא בינונית עד קשה אך לרוב אינה מצריכה עירויי דם.

נשאות למחלה הנגרמת על ידי חסר או חוסר תפקוד של שני גנים מתבטאת באנמיה מיקרוציטית קלה. נשאות עקב חסר או חוסר תפקוד של גן אחד, מתבטאת בשינויים קלים בלבד בכדורית האדומה. נשאות לאלפא-תלסמיה ניתנת לאבחון חד-משמעי רק על ידי בדיקת דנ"א. במקרים של אנמיה קלה, מתמשכת, שאינה מתוקנת על ידי טיפול בברזל, אבחון ברמת הדנ"א יכול לתת תשובה ברורה לסיבת האנמיה, להצביע על דרך הטיפול ולשלול מעורבות של גורמים אחרים.

כפי שנכתב לעיל, מחלות התלסמיה נפוצות בעיקר בעדות שמקורן באזורים שהיו נגועים במלריה. לכן היתה זו הפתעה כשנמצאה תדירות גבוהה של נשאות לאלפא-תלסמיה בקרב יהודים ממוצא אשכנזי. אצל מרבית הנשאים האשכנזים מופיע חסר בגן אחד לאלפא-גלובין, בכרומוזום יחיד. אצל מיעוטם, החסר מתבטא בשני הכרומוזומים (חסר של שני גנים) וגורם לאנמיה מיקרוציטית קלה.


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון


תופעות נלוות וסיבוכים