אינדקס מחלות

מיגרנה Migraine

תאור

מקור המילה מיגרנה בשפה היוונית Hemicrania - ותרגומה המילולי חצי גולגולת. השם נובע מאחד ממאפייני המיגרנה, היותו של כאב הראש ממוקם בדרך כלל בחצי ראש. מיגרנה היא למעשה מחלה כרונית המתבטאת באירועים נישנים של כאבי הראש, מלווים בתופעות גופניות ונפשיות נוספות. מדובר במחלה שכיחה, אשר פוקדת כ-12% מהאנשים.

תיאור של התקף: לשליש מהחולים לערך יש בשלב הראשון תסמינים מקדימים שנמשכים שעות עד ימים לפני ההתקף. הללו כוללים שינוי במצב הרוח, עייפות, קושי בריכוז, רעב או נוקשות בצוואר.

הגדרות: ניתן לסווג את התקפי המיגרנה לשני סוגים: מיגרנה ללא אאורה שהיא הסוג השכיח, עד 66% מההתקפים ומיגרנה עם אאורה (כונתה בעבר מיגרנה קלאסית). האגודה הבינלאומית לכאב ראש (International headache society) הגדירה מיגרנה לפי המדדים הבאים:
1. חולה חווה לפחות 5 התקפים אופייניים בחייו;
2. כאב הראש של המיגרנה נמשך בין 4 שעות ל-72 שעות;
3. בהתקף מתקיימים לפחות שניים ממאפייני הכאב הבאים: א. מיקום חד-צדדי של הכאב; ב. הכאב בעל אופי פועם; ג. עוצמת הכאב בינונית עד קשה; ד. הכאב מוחמר על ידי פעילות גופנית;
4. במהלך ההתקף לחולה יש אחד מן התסמינים הבאים לפחות: א. בחילה, הקאה או שניהם; ב. רגישות לאור או לרעש;
5. לא ניתן לייחס את ההתקפים לבעיה אחרת.

מיגרנה עם אאורה היא מיגרנה ששני התקפים של מיגרנה לפחות מלווים באאורה המאופיינת בהפרעות הבאות: 1. חוסר תחושה או הפרעה בדיבור אשר חולפים לחלוטין; 2. הפרעה בצד אחד או בשני הצדדים של שדה הראייה המתבטאת בהבהובים, בנצנוצים, בקווים, בכתמים או בהיעדר ראייה, מלווים בהפרעות בתחושה בצד אחד של הגוף, או בלעדיהן; 3. לפחות אחת מהתופעות הבאות: א. תסמין אחד (או יותר) מתפתח במשך 5 דקות; ב. התסמין נמשך יותר מ-5 דקות אך פחות מ-60 דקות; 4. כאב ראש אופייני למיגרנה מתפתח תוך כדי האאורה או תוך 60 דקות ממנה ואילך.
הבדיקה הנירולוגית הגופנית של החולה, כמו גם בדיקות העזר שלו, כדוגמת בדיקות דם, CT מוח, MRI מוח או EEG מפורשות בדרך כלל במיגרנה כתקינות, ועל פי רוב אין צורך לבצע בדיקות כלל. נירולוג יכול לאבחן את המחלה על סמך הסיפור של החולה (אנמנזה) ועל סמך בדיקה נירולוגית תקינה.

שכיחות: שכיחות המיגרנה גבוהה מאוד באוכלוסיות מערביות ו-18% לערך מהנשים ו-6% מהגברים חוו לפחות מיגרנה אחת בשנה האחרונה. 70%-60% מהלוקים במיגרנה הם נשים. לפני גיל ההתבגרות שכיחות המיגרנה כ-4% ובהמשך שכיחותה עולה, בעיקר בקרב בנות עד גיל 40. לאחר גיל 40 מתחילה ירידה ככל שעולה הגיל. השכיחות הגבוהה ביותר בנשים היא בגיל 55-25. המיגרנה אינה מסכנת את חיי החולים, אך גורמת לפגיעה קשה באיכות חייהם, לאובדן ימי עבודה ולהפסדים כלכליים.

ד"ר שרון חסין


סימפטומים

לרבע מהחולים יש אאורה: פגיעה מוחית מקומית חולפת המתבטאת בהפרעה בראייה (השכיחה ביותר), בהפרעה בתחושה, בירידה בכוח בפלג גוף ימין או שמאל, בהפרעה בשיווי משקל או בדיבור.

האאורה מתרחשת בדרך כלל לפני הופעת כאב הראש, אך לעיתים במהלכו או לאחריו, והיא נמשכת פחות משעה. בגלל הדמיון נחשדת האאורה לעיתים כאירוע במוח, אך היא אינה נובעת מסתימת כלי דם ואף לא מהפסקה באספקת הדם לאזור במוח. השלב הבא הוא שלב כאב הראש. הכאב מתחיל בדרך כלל בצד אחד של הראש, אך לעיתים עובר גם לצד שני, הולך ומתגבר בטווח של שעות, פועם, ומפריע לתפקוד. ההתקף, מלווה בדרך כלל בבחילה ולעיתים בהקאה.

קיימת רגישות-יתר לגירויים: אור, רעש וריח, והחולה מעדיף לשכב במקום חשוך ושקט עד חלוף ההתקף. בנוסף יכולות להתלוות תחושות של עייפות, שלשול, צמא, ריבוי השתנה, חיוורון, הזעה, רעב או חוסר תיאבון, גודש באף, תחושות קור או חום. בנוסף עלולים לחול ירידה בכושר הריכוז, דכדוך, חרדה ועצבנות. בשלב האחרון, שלב הספיגה (רזולוציה), החולה נותר מותש, עצבני או באי-שקט, יכולת הריכוז שלו ירודה, עם רגישות בקרקפת. בעוד שחלק מהחולים חווים דיכאון ואי-נוחות, חלקם מרגישים רעננות והתעלות הרוח בתום ההתקף.

הזרזים השכיחים להתפתחות התקף הם: מתח, עייפות, שנת-יתר, צום או דילוג על ארוחה, אכילה של חומרים וזואקטיביים, קפאין, שתיית משקאות אלכוהוליים, וסת, שינוי בלחץ הברומטרי, שינויים בגובה הגיאוגרפי. יש תרופות שעלולות לזרז התקף: ניטראטים, הורמונים אסטרוגניים, אינדומד, או רזרפין.

תדירות ההתקפים אצל חולי מיגרנה היא פעם בחודש בממוצע, אך יש חולים שחווים מספר התקפים בשבוע ויש התקפים שנמשכים מעל 3 ימים ללא הפסקה (סטטוס מיגרנוזוס).


סיבות וגורמי סיכון

גורמי המיגרנה: מיגרנה נחשבת מחלה עם תרומה משפחתית ניכרת. ל-70% מחולי המיגרנה יש קרוב משפחה מדרגה ראשונה שלוקה אף הוא במיגרנה, ולקרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולה מיגרנה יש סיכוי לחלות במיגרנה פי 2-1.5 מאשר לאדם אחר. אם המיגרנה עם אאורה, עולה הסיכוי לפי ארבעה. עד כה נמצאו מספר גנים שמוטציות בהם גורמות לצורות מיוחדות ונדירות של מיגרנה, כמו במחלה Familial hemiplegic migraine. ממחקרים עולה שמיגרנה ברוב המקרים אינה נגרמת כתוצאה מפגיעה בגן אחד, אלא קשורה למספר גורמים, הן תורשתיים והן סביבתיים.

הסיבה למיגרנה אינה ברורה, אך ידועים כיום חלק מהתהליכים שמעורבים בה. במוח קיימת ה-Trigeminovascular system שמטרתה להגן על המוח מפני גורמים מזיקים. כאשר איזשהו גורם חיצוני (חסך שינה, מזון מסוים) מגרה את העצב המשולש (הטריגמינלי) בגולגולת, עצב זה מפריש מתווכי כאב (Substance P and CGRP) לתוך כלי הדם של מעטפות המוח אשר גורמים לשחרור מתווכי דלקת נוספים מתאי הפיטום (Mast), והללו מושכים לאזור תאי דלקת מסוג ניטרופילים פולימורפונוקליאריים. גם האחרונים משחררים חומרים כימיים אשר גורמים לשינויים בקוטר כלי הדם ולעלייה בחדירות דופנות כלי הדם, וכך נוצר מצב הקרוי דלקת עצבית - Neurogenic inflammation. במצב זה חדירת החומרים מתווכי הכאב והתרחבות כלי הדם מעורבים בגרימת הכאב. האאורה מתרחשת עקב Spreading cortical depression, תהליך של שינוי בקיטוב של תאי עצב בקליפת המוח, אשר מתפשט באופן איטי בקצב של 3 עד 5 מ"מ לשנייה על פני המוח, מלווה בשינויים באספקת הדם לאזורים אלו.

סובלים ממיגרנה? התייעצו בפורום טיפול במיגרנות בעזרת נוירופידבק >


תופעות נלוות וסיבוכים