אינדקס מחלות

פיגור בגדילה תוך-רחמית Intrauterine growth restriction

תאור

פיגור בגדילה תוך-רחמית מוגדר כמצב בו גדילתו של העובר חורגת אל מתחת לתחום התקין.
יצוין שמדובר בהערכה בלבד משום שאין כל דרך ודאית לקבוע את מדדי ומשקל העובר. גם התחום התקין שנוי במחלוקת, וקיימות עקומות גדילה שונות המגדירות אותו.
ניתן להגדיר גדילה תיקנית של עוברים בעזרת אחוזונים, ולפיכך להגדיר פיגור בגדילה תוך-רחמית כמדדי גדילה מתחת לאחוזון 10, או מתחת לאחוזון 5, או אפילו מתחת לאחוזון 3.

הערכת מצבו של העובר הסובל מפיגור בגדילה תוך-רחמית יכולה להיעשות באמצעות ניטור קצב לב העובר, בדיקת על-שמע של כמות מי השפיר, בדיקת על-שמע של תנועות ונשימות העובר, ובדיקת דופלר של זרימת הדם השילייתית. מגוון הבדיקות מקנה את האפשרות להעריך את מצבו של העובר ואת הסיכון לשלומו, ולשקול את מועד הלידה.

ד"ר זאב וינר


סימפטומים


סיבות וגורמי סיכון

מספר סיבות יכולות לגרום לפיגור בגדילה סימטרי. הגורם השכיח ביותר לפיגור בגדילה מסוג זה הוא הגורם התורשתי. לא מדובר כאן במחלה תורשתית כי אם בנטייה תורשתית ללדת תינוקות קטנים אך בריאים. במקרים רבים, גם האימהות של תינוקות אלה נולדו קטנות יותר. גורמים אחרים, פחות שכיחים, הם זיהומים תוך-רחמיים, הפרעות כרומוזומיות, מחלות תורשתיות (גנטיות) וגורמים סביבתיים רעילים, כמו סיגריות או סמים.
הגורם העיקרי לפיגור בגדילה אי-סימטרי, הוא אי-ספיקה של השיליה. מדובר בחוסר יכולת של השיליה לספק לעובר את הצרכים הדרושים לגדילתו. קיימת למעשה הפרעה באספקת הדם לעובר על ידי השיליה. במצב זה קיימת סכנה ממשית לבריאותו ואפילו לחייו של העובר. בשלבים הראשונים של הירידה באספקת הדם לשיליה, מסוגל העובר להגביר את אספקת הדם לאיבריו החיוניים יותר, כמו מוח ולב, על חשבון איברים אחרים. אולם משלב מסוים אין העובר יכול יותר להתגונן, ואז קיימת סכנה לפגיעה מוחית ואפילו מוות תוך-רחמי.
מחלות שונות יכולות לגרום לאי-ספיקה של השיליה, החשובות בהן: רעלת הריון ומספר מחלות הגורמות להיווצרות קרישי דם בכלי הדם הקטנים של השיליה. במצב של אי-ספיקת דם שילייתית המלווה בפיגור בגדילה תוך-רחמית, יש לבחור בין המשך ההריון לבין יילוד מוקדם. טיפול בתרופות המשפר את גדילתו של העובר או המונע התפתחות של פיגור בגדילה תוך-רחמית עדיין לא קיים. במקרים בהם ידוע על היווצרות קרישי דם בשיליה ניתן לנסות טיפול בתרופות הנוגדות את תהליך הקרישה, ולקוות שזה ימנע את המשך התהליך של פיגור בגדילה תוך-רחמית. לעיתים קרובות, הטיפול היעיל ביותר הוא יילוד וטיפול ממושך בפג לאחר הלידה. בחלק גדול מהמקרים ההחלטה ליילד ולטפל לאחר הלידה איננה קלה, משום שמדובר בפגים הנמצאים בשבועות הריון מוקדמים יחסית ואשר עלולים ללקות בסיבוכי פגות קשים, כגון: בעית נשימה עקב ריאות לא מפותחות, דימום תוך-מוחי וזיהומים. על כן, לפני שאנו מחליטים ליילד עוברים הלוקים בפיגור בגדילה תוך-רחמית, עלינו להיות משוכנעים שהמשך ההריון מהווה סיכון ממשי לשלומו של העובר.


תופעות נלוות וסיבוכים