מתילפרדניזולון

תשובה: המונח אלופציה משמעותו אובדן שיער. כאשר מדובר באובדן שיער במקטעים בודדים, שם התופעה הוא Alopecia Areata, וכאשר המצב חמור יותר, ויש אובדן של כל שיער שם התופעה הוא Alopecia Totalis. הבסיס לתופעה אינו נהיר לגמרי. התיאוריה הרווחת היא כי הגורם הוא ככל הנראה אוטואימוני, כלומר מיוחס לפעילות משובשת של מערכת החיסון, היוצרת תגובה דלקתית סביב זקיק השערה. אין טיפול יעיל לגמרי למחלה זו. יש הנותנים סטרואידים דרך הפה, אך טיפול זה שנוי במחלוקת, היות שיש לו תופעות לוואי, ויש סכנת הישנות בהפסקתו. ישנם מחקרים המראים יעילות טיפולית של טיפול קצר טווח בתרופה מתילפרדניזולון (סטרואידים דרך הווריד, לטווח קצר) בשילוב עם תרופה אחרת הנקראת ציקלוספורין (דרך הפה). טיפול זה ניתן לצורות הקשות יותר של אלופציה. מצאתי גם מקורות על טיפול מוצלח בשילוב תרופתי של תרופה הנקראת מתותרקסאט בשילוב עם מינון נמוך של סטרואידים. בשנים האחרונות יש למחלה טיפולים הנקראים טיפולים "ביולוגיים" שהיו מיועדים במקור למחלות אחרות. ישנו מחקר המציג יתרון טיפולי בולט במתן רפטיבה (אחת התרופות הביולוגיות) על אלופציה בצורותיה הקשות, אך גם טיפול זה שנוי במחלוקת. לבסוף, ישנו טיפול המשלב טיפול תרופתי ופוטותרפי, הנקרא Turban Puva המכוון ספציפית לקרקפת, ויש לו תוצאות טיפוליות טובות. תוכלי לשאול עליו בבתי החולים רמב"ם או הדסה. מידע נוסף על אלופציה אראטה נמצא באתר העור הישראלי: http://www.iskin.co.il/Index.asp?ArticleID=114&CategoryID=81&Page=1

תשובה: לפי עיון באתר של צנטרום המוצרים אכן מכילים חומר מן החי והוא - מגנזיום (Magnesium Stearate), חומצה סטארית (Stearic acid), וג'לטין.

תשובה: הגורמים המדוייקים למחלת הסכיזופרניה אינם ידועים. התיאוריה הרווחת כיום גורסת שהסיבה לה היא הפרעה בהתפתחות המוח בתקופה העוברית, אשר גורמת למבנה לא תקין ברמה התאית, ככל הנראה בשל גורמים גנטיים. אותה וריאציה של מבנה המוח לא בהכרח גורמת למחלה, אלא לנטייה לקיום המחלה. התפרצות המחלה בפועל מושפעת מגורמים סביבתיים שונים במהלך החיים, החל בהשפעות על העובר בעודו ברחם, כגון חשיפה לווירוסים, או לסטרס אימהי, ודרך אירועים בחיים כגון טראומות גופניות ונפשיות או שימוש בסמים. מנגנון נוסף שזוהה אצל חולים בסכיזופרניהה וא הפחתה ב'גיזום' של תאים ושל קישורים בין תאי מוח (סינפסות). באופן נורמאלי, גיזום כזה מתרחש בגיל ההתבגרות, ונמצא שאצל חולים נותרו עודף תאים ועודף סינפסות יחסית לבני גילם שאינם חולים. כתוצאה מהמבנה הלא-תקין שהזכרתי, נוצרים חיבורים או קישורים עודפים בין תאי מוח שונים, אשר מייצרים חוויה חושית ללא גירוי חיצוני הולם, זאת אומרת הזיות או קישורים חשיבתיים ללא תמיכה הגיונית (המסתמכת על המציאות). המונח דיסוציאציה משמעו סימפטום של ניתוק בין שני דברים שבאופן רגיל צפוי שיהיו קשורים זה לזה. לדוגמה, זיכרון ורגש לגבי אירוע מסויים, או חוויה חושית ומחשבות לגבי אירוע מסויים או לגבי פרק זמן ספציפי בו האדם חווה דבר מה. חושבים שדיסוסיאציה בדרך כלל מתרחשת בעקבות טראומה, וככל הידוע כיום, זוהי תופעה יותר פסיכולוגית ופחות קשורה לגורמים מולדים, בניגוד לסכיזופרניה. הקשר בין סכיזופרניה לדיסוציאציה הוא שלחלק מהחולים בסכיזופרניה יש סימפטומים דיסוציאטיביים, ובנוסף, ישנם גורמי סיכון משותפים לשני המצבים, כגון שימוש בסמים וטראומות. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

תשובה: הרעיון והיתרון של טבליה בשחרור מושהה הוא שניתן לקחת את התרופה פעם ביום במקום מספר פעמים. דבר זה אפשרי מכיוון שבשחרור מושהה, משתחררת התרופה באופן הדרגתי ובמשך זמן תוך שמירה על ריכוז קבוע. התרופה נמצאת בתוך חומר אחר (פולימר) שמתכלה ומתמוסס בגוף בקצב איטי, ובקצב זה משתחררת גם התרופה. במקרה שלך, נטילת טבליה של נוביטרופן בשחרור מושהה נעשית פעם אחת ביממה, ואילו טבליה אחרת (לא בשחרור מושהה) יש לקחת 4-2 פעמים ביום. תוכל לקרוא על התרופה כאן: http://www.infomed.co.il/drug2.asp?dID=364