קלריתרומיצין

תשובה: ראשית כמה מילים על "לשון קשורה". לשון קשורה, או Ankyloglossia, היא בעיה מולדת שבה הרקמה המחברת בין הלשון ורצפת הפה קצרה מהרגיל. הבעיה מאובחנת בערך בכ-3 עד 5 מבין כל מאה תינוקות לאחר הלידה. היא שכיחה יותר אצל בנים ואצל תינוקות לאימהות מכורות לסמים ולמחלות מולדות אחרות בהן התינוק נולד עם חיך שסוע. כתוצאה מן הלשון הקשורה, מתקצר טווח התנועה של הלשון, ומיומנויות חשובות כמו יניקה נפגעות. בשל העלייה הגדולה בשיעורי האימהות המיניקות בשנים האחרונות, הועלתה המודעות לבעיה זו. בעת ההנקה, התינוק מזיז קדימה את הלסת התחתונה, הלשון מתקפלת מעט כלפי מעלה ונעה מהאזור המרוחק של הפטמה לכיוון הגרון. לשון שאינה קשורה נשלפת אל מעבר לגבול החניכיים, מגינה על פטמת האם ו"מרפדת" את האחיזה בשד. מאחר שתינוקות עם "לשון קשורה" אינם יכולים לעשות זאת, ההנקה של תינוקות כאלה הופכת לחוויה לא נעימה ומכאיבה. התינוק לא מצליח ליצור מספיק ואקום בחלל הפה אשר עוזר לו למצוץ כהלכה מהפטמה, וכתוצאה מכך יכולות להיווצר בעיות כמו בעיות בהתפתחות וצמיחה; בעיות בהתפתחות שפה וביטוי הברות מסוימות; חוסר היגיינה בחלל הפה, מפני שללשון תפקיד חשוב בניקוי חלל הפה, ולכן עששת מוקדמת נפוצה יותר בתינוקות אלה; בעיות בתפקוד המיני בשלבים מאוחרים יותר של החיים, ובשל כך הערכה עצמית נמוכה יותר של הילד. כאשר מתגלות בעיות בהנקה, יש לוודא כי אומנם הלשון הקשורה היא המקור לכך. ולעיתים הדרכת הנקה נכונה יכולה לפתור את כל הבעיות. הטיפול בבעיה פשוט ונעשה על ידי חיתוך של הרקמה המחברת. ניתן לבצע אותו כבר זמן קצר לאחר הלידה ועד גיל חצי שנה ללא כל הרדמה. לאחר גיל זה החיתוך נעשה בעזרת אלחוש מקומי. ההחלמה מהירה מאוד וברובם הגדול של המקרים אינה כרוכה בסיבוכים. בחלק מן המקרים, בגילאים מבוגרים יותר, תכונות הגמישות של הלשון יחד עם הפעילות האינטנסיבית שלה מאפשרות מתיחה והתארכות של הרקמה במהלך השנים, כך שהלשון הופכת לחופשית יותר ואין צורך בחיתוך. במקרה של בנך, ייתכן בהחלט כי הריור קשור ללשון הקשורה בשל חוסר היגיינה של חלל הפה. אני ממליץ לך לפנות לרופא אף-אוזן-גרון מומחה לילדים או לרופא שיניים מומחה לילדים לבדיקה ולהערכה נוספת. בברכה, ד"ר עידו ווליניץ - אינפומד

תשובה: לא נעשה די מחקר בנושא, ולכן יש שוני בתשובות שניתנו באתר- פרי עטם של כותבים שונים- אולם ברור כי עישון נרגילה אינו בריא, וטבק המצוי גם בנרגילה ידוע כממכר. עד כמה הוא מזיק בהשוואה לסיגריות לא ברור, אך שניהם מזיקים במידה לא מבוטלת, בייחוד בשימוש תכוף. נראה שאין די מחקרים ומאמרים בנושא, אך יותר ויותר עדויות תומכות בכך שעישון נרגילה מזיק יותר, או לפחות זהה בנזק , לעישון סיגריות ממספר טעמים- א. השימוש בפחם בנרגילה גורם לפליטת גז רעיל - חד תחמוצת הפחמן - CO, בריכוז גבוה עד פי שלוש לעיתים מסיגריות רגילות. הפילטר המצוי בה אינו מפחית את הנזק. ב. כמות העשן הנכנסת לריאות רבה יותר ומגדילה את הנזק מהרעלנים המצויים בטבק. ג. בארצות ערב נראה שיש שיעור גבוה של נפחת ריאות (אמפיזמה), מחלה הנגרמת מעישון, באנשים שעישנו נרגילה. לגבי כמות העטרן - יש ויכוח. נא חזרו לתשובתנו: http://www.infomed.co.il/questions/q_050602_5.htm

תשובה: לא תיארת אם פנית בעבר לרופא ריאות ואם נעשתה אבחנה של המחלה שלך. התמונה שאתה מתאר מאד מתאימה למחלה שנקראת ברונכיאקטזיס. ברונכיאקטזיס היא מחלה דלקתית של הסימפונות (דרכי האוויר) בה קיימת דלקת כרונית והרס איטי של הסימפונות. אחד המאפיינים העיקריים של המחלה הוא שיעול כרוני יצרני (רטוב, שמייצר ליחה), עם ליחה בכמות גדולה ביותר, מוגלתית, בצבע צהוב-ירוק, לעיתים עם דם. החולים במחלה סובלים משיעול יצרני (פרודוקטיבי) מוגלתי במשך כל השנה, אך מדי פעם סובלים מהחמרות המתבטאות בכמות ליחה גדולה מהרגיל, בצבע צהוב-ירוק יותר, והופעת חום ולעיתים גם קוצר נשימה. הסיבה להופעת המחלה היא ברוב המקרים דלקות ריאה חוזרות בילדות, גופים זרים שנכנסו לריאות, חסר חיסוני (מצבים שבהם המערכת החיסונית פגועה באופן משמעותי), ציסטיק פיברוזיס, מחלות גנטיות אחרות ועוד. בחלק מהמקרים לא מוצאים את הגורם למחלה, אך מאבחנים אותה לפי הסימפטומים של המטופל. ולפי המראה בבדיקות הדמיה של בית החזה (צילום חזה ובעיקר CT של החזה). בבדיקת CT של החזה ניתן לראות את הסימפונות המעובים והדלקתיים, את ההרס של רקמת הריאה, ולעיתים את ההפרשות המוגלתיות המרובות. הטיפול בסובלים מברונכיאקטזיס הוא בדרך כלל אנטיביוטיקה בזמן החמרה. החולים הללו אכן נוטלים כמויות אנטיביוטיקה מאד גדולות במשך חייהם. כאשר ההחמרות תדירות מאד, מציעים לחולים הללו טיפול באנטיביוטיקה מניעתית. בנוסף, יש לחסן את כל המטופלים הללו נגד שפעת ודלקת ריאות. במקרים שבהם יש גם קוצר נשימה, ובבדיקת תפקודי ריאות רואים גם היצרות של הסימפונות, ניתן להוסיף לטיפול גם משאף המכיל מרחיב סימפונות עם או בלי סטרואידים להפחתת התהליך הדלקתי. במקרים מסויימים ניתן לראות ב- CT שהמחלה מערבת אונה אחת בלבד של אחת הריאות. במקרים אלה, שבהם החולה סובל מהחמרות רבות וקיצוניות, אפשר לכרות את האונה המעורבת. יש לציין כי במקרים רבים המחלה מערבת יותר מאונה אחת, ולעיתים את שתי הריאות, ובאלה הטיפול ניתוחי אינו מתאים. אם אתה סובל מברונכיאקטזיס, עליך להיות במעקב של רופא ריאות אשר יחליט לפי כל הנתונים מהו הטיפול המתאים לך בדיוק. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: בדיקות דם אינן מראות אם האנמיה נובעת ממחלת ממארת או לא. אכן ניתן לבדוק אם האנמיה נובעת מחוסר ברזל, ואז ייתכנו כמה אפשרויות: חוסר בברזל עקב צריכה לא מספקת בתזונה, חוסר ברזל עקב דימום מסיבות לא ממאירות ועוד. יש צורך בשמיעת ההיסטוריה של המחלה, ביצוע בדיקה גופנית וביצוע מספר בדיקות מעבדה על מנת לקבוע את הסיבה לאנמיה. לעיתים, במחלות כרוניות ובכלל זה גם מחלות ממאירות, יש אנמיה של מחלה כרונית. באנמיה מסוג זה רמת הברזל תקינה.