כריתת טחול
Laparoscopic splenectomy



מטרת הטיפול

כריתת טחול מבצעים מסיבות שונות ומגוונות וברמות שונות של דחיפות. רב כריתות הטחול, מבוצעות במטופלים שאובחנה אצלם הגדלת הטחול. הגדלת הטחול אינה מחלה ספציפית, אלא תסמונת (קבוצה של תסמינים), שיכולה להיות קשורה להפרעות שונות. 

מאפייני הגדלה של הטחול הם לעיתים פגמים בתאי הדם ובתחלופה גבוהה ולא נורמלית של תאי דם. היא כמעט תמיד קשורה להפרעות מסוימות כמו שחמת בכבד, או סרטן מסוגים מסוימים. ההחלטה לבצע כריתת טחול תלויה בחומרת המחלה הגורמת את יתר הטחוליות ובאופן בו היא צפויה להתפתח.



תהליך הטיפול

בעת כריתת טחול מסירים חלק מהטחול, או את כולו. הטחול הוא אחד האיברים במערכת הלימפה.

מבנה הטחול

הטחול האנושי הוא איבר דמוי שעועית, בצבע סגול כהה, שנמצא בחלק השמאלי העליון של הבטן, ממש מאחורי קרקעית בית החזה. 

בקרב מבוגרים גודלו של הטחול הוא 12x7x4 ס"מ ומשקלו 113-114 גרם בערך. הטחול ממלא תפקיד במערכת החיסונית של הגוף. הוא גם מסנן חומרים זרים מהדם ומסיר תאי דם שחוקים. 

הטחול מווסת את זרימת הדם אל הכבד, לעתים הוא משמש כמחסן לתאי דם – תפקיד המכונה השתלטות. אצל מבוגרים בריאים ,הטחול משתלט על כ- 30% מטסיות הדם.

אבחון\הכנה

החלק החשוב ביותר בהערכה רפואית לפני כריתת טחול הוא בעת בדיקת הפרעות בטחול אז מתבצעת מדידת העלייה בגודל הטחול, או היקף המצב המכונה טחול מוגדל. 

הטחול במצבו הרגיל אינו ניתן להרגשה כאשר הרופא ממשש את בטן המטופל. טחול שהוא גדול דיו להרגיש מבעד לעור מעיד על מצב של טחול מוגדל. 

במקרים מסוימים, הרופא ישמע צליל עמום כאשר הוא היא נוקשים על בטן המטופל בסמוך לצלעות בצד שמאל. ניתן להשתמש בבדיקות הדמיה בכדי לוודא את קיומו של טחול מוגדל, כולל בדיקת אולטראסאונד וסריקות CT. 

שיעור הרס הטסיות או תאי הדם האדומים בטחול ניתן למדידה באמצעות תיוג תאי הדם בכרום רדיואקטיבי או את הטסיות באינדיום רדיואקטיבי.

הכנה קדם-ניתוחית של כריתת טחול כוללת לרוב:

תיקון חריגויות בקרישת הדם ובמספר תאי הדם האדומים.

טיפול בכל זיהום שמתגלה.

שלטה בתגובות החיסוניות. המטופלים מקבלים לרוב חיסונים הגנתיים כחודש לפני הניתוח. החיסונים הנפוצים ביותר הם פנומווקס או פנו-אימון 23 (נגד זיהומי ריאה) ומנומון A/C/Y/W-135 (נגד זיהומים מנינגוקוקיים של קרום המוח).