השתלת כליה
Renal (Kidney) Transplantation

מטרת הניתוח

השתלת כליה מטרתו לספק כליה מתפקדת, לאדם אשר איבד את תפקוד כליותיו, עקב מגוון רב של גורמים, המביאים למחלת כליות סופנית-end-stage renal disease: 

אי ספיקת כליות כרונית, פגיעה כלייתית סוכרתית, יתר לחץ דם כלייתי, זיהום כלייתי כרוני, נזק תרופתי, נזק לעורקי הכליה, מחלות כליה תורשתיות, פגיעה כלייתית אוטואימונית ועוד. 

מחלת כליות סופנית מאופיינת בירידה בקצב הסינון הכלייתי לפחות מ-20-25% מהנורמה (GFR- glomerular filtration rate). 

כליה יכולה להיתרם ע"י תורם חי או מת, אולם קיימת העדפה ברורה לתרומת חי, שכן ניתן לבצע בדיקות יסודיות מקיפות לתורם טרם ההשתלה, ובכך להפחית מאד את הסיכויים לדחיית השתל, ולהעלות את אחוזי ההצלחה של קליטת הכליה בגוף המטופל. בנוסף, תוחלת החיים של כליה מן החי ארוכה עד לכדי פי שניים יותר. בישראל, כ-1 מתוך 3 תרומות כליה הן תרומות מן החי. 

מהלך השתלת כליה כולל ניתוח ראשון בתורם לשם הוצאת הכליה הבריאה (לרוב ע"י ביצוע חתך קטן בניתוח לפרוסקופי), וניתוח שני במקבל לצורך השתלתה בגופו.



הכנה לניתוח

לצורך השתלת כליה כמעט אין צורך כיום בהתאמת רקמות או סוג דם, שכן ישנם טיפולים טובים לאחר ההשתלה המאפשרים את קליטת השתל באחוזי הצלחה גבוהים של מעל 85%. 

במקרים בהם לא ניתן לקבל את הטיפולים הללו, ישנה צורך במציאת תורם בעל סיווג רקמות תואם בדרגה מסוימת (HLA), וכן התאמת סוג דם (ABO).

לאחר מציאת תורם אשר יכול לעמוד בניתוח, עליו להצהיר כי התרומה נעשית ממניעים אנושיים בלבד ולא ממניעים כספיים. 

הבדיקות הנדרשות עבור השתלת כליה אצל המושתל כוללות לעיתים בדיקת אולטרא-סאונד כליות, בדיקת דם לספירה, כימיה בדם, תפקודי כליות וסוג דם, וכן בדיקת שתן. 

גם על התורם לבצע את מרבית הבדיקות המקדימות שצוינו. 

יש להיוועץ עם הרופא לגבי התרופות שיש להפסיק ליטול לפני הניתוח. יש לשמור על צום מלא של 8 שעות לפני הניתוח, שכן מבוצע בהרדמה כללית.

תהליך הניתוח

במקביל להוצאת הכליה מהתורם בחדר ניתוח אחד, עורכים הכנה לקראת השתלה כליה בגוף המקבל. 

ראשית, נעשה חיטוי קפדני של אזור הבטן. לאחר מכן, מבוצע חתך בטני שעובר בשכבת העור, התת-עור, שרירי הבטן וקרומי הבטן, עד להגעה לכליות, הממוקמות בחלל הבטן הצידי-אחורי (רטרופריטוניאום). לאחר הפרדת כלי הדם הכלייתיים, מנתקים ממקומן את הכליות שאינן מתפקדות, וממקמים אותן מחדש בחלל האגן. (לרוב לא מוציאים לחלוטין את הכליות הפגועות, שכן הדבר הוכח במחקרים כגורם ליותר תמותה שלאחר-ניתוח). 

בהמשך, מוודאים את תקינות חלל הבטן ומכינים את האזור לביצוע ההשתלה. את הכליה מהתורם מחברים מחדש לכלי הדם הכלייתיים, ומוודאים שאספקת הדם החדשה אליה תקינה. לסיום שלב ההשתלה מחברים את השופכן מהכליה החדשה אל שלפוחית השתן של המושתל.

בהמשך תופרים את קרומי הבטן, שרירי דופן הבטן ושכבות העור. 

מעל החתך הניתוחי מניחים חבישה. לרוב משאירים נקז תוך בטני (צינורית המחוברת לבלון פלסטיק), על מנת לספוג את שארית הנוזלים והדימום המצטבר בחלל הבטן. 

משך הזמן של השתלת כליה הוא כחמש שעות ואף יותר.


סיכונים בניתוח


סיכונים כלליים בניתוחים:


זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות העור, התת-עור והחלל התוך בטני. לעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.

דימום- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. הדימום נוצר כאשר כלי דם קטנים או גדולים נפתחים ומדממים. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז נוסף. דימום משמעותי הגורם לאובדן דם רב יכול להצריך ניתוח חוזר לעצירת כלי הדם המדמם.

צלקות- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.

סיכוני ההרדמה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).


סיכונים ספציפיים של השתלת כליה:


פגיעה בכלי הדם הכלייתיים
- עקב קשירתם או עקב השימוש בכלי הניתוח החדים- נדיר.

פגיעה בשופכן.

דחיית שתל חריפה- מתבטאת בתגובה חיסונית חריפה של הגוף כנגד הכליה שהושתלה, במידה ומתרחשת עד 60 יום לאחר ההשתלה. כיום ניתנות תרופות רבות למניעתה.

הטיפול אחרי הניתוח

לאחר השתלת כליה, המושתל נשאר באשפוז לצורך התאוששות והשגחה למשך של כ-4-7 ימים. הכליה החדשה לרוב נותנת שתן מיידית, ומגיעה לרמות תפקוד תקינות תוך כשבוע-שבועיים (בכליה מן המת הזמן ממושך יותר עד לתפקוד תקין). 

במידה ומתבררים קשיים במתן שתן, מוסיפים לעתים תרופות משתנות, לצורך עזרה ל"הפעלת" הכליה החדשה.
בנוסף, כאמור ניתנות תרופות לצורך דיכוי המערכת החיסונית של המושתל, על מנת למנוע עד כמה שניתן תגובת דחיית שתל. תרופות אלו הן למתן ארוך טווח, לעיתים לכל החיים, ומחייבות מעקב צמוד אחר בדיקות הדם ותפקודי הכליה של המטופל, בשל מגוון תופעות הלוואי שלהן. 

במידה וקיימים כאבים לאחר השתלת כליה ניתן להשתמש במשככי כאבים ע"פ הצורך. 

הוצאת החבישה והתפרים מהחתך הניתוחי נעשית לרוב לאחר שבוע ימים מהניתוח. 

בכל מצב של עליית חום פתאומית, ירידת לחץ דם, או אצירה במתן שתן יש לדווח לגורם רפואי.

המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון