ניתוח פריצת דיסק
Percutaneous Discectomy

מטרת הניתוח

ניתוח פריצת דיסק מוצע לסובלים מפריצת דיסק בעמוד השדרה, אשר גורמת לכאבים כרוניים המלווים בתופעות נוירולוגיות: הפרעות בתחושה או חולשת שרירים, ולפיכך אינה ברת טיפול באופן שמרני. מדובר באחת מבין כמה חלופות ניתוחיות אפשריות לטיפול.

פריצת דיסק, משמעה פריצה החוצה של הגרעין הרך (nucleus), המצוי בדיסק הבין חולייתי: בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה קיימת טבעת סחוסית קשיחה (annulus). בפנים הטבעת מצוי חומר רך המהווה את הגרעין, אשר פועל כמעין "בולם זעזועים" של עמוד השדרה. 

כאשר חלק או כל הסיבים המרכיבים את הטבעת הסחוסית נקרעים, קיים סיכון בבלט של החומר הרך החוצה, אשר יוצר לחץ על העצבים הקרובים בחוט השדרה, וגורם לפיכך לכאבים חזקים ולסימפטומים נוספים בהתאם למיקום החולייתי: מחוליות הצוואר ועד לחוליות הגב התחתונות.

ניתוח פריצת דיסק בשיטה המלעורית, מחדירים מכשיר דק דרך העור, ע"י ביצוע חתך גבי מזערי באזור הרצוי, ומסירים באמצעותו את רקמת הדיסק, אשר גורמת ללחץ על סיבי העצב, בהתאם למיקום המדויק בו נמצאת הפריצה. על ידי כך מוסר הלחץ מהעצב.


הכנה לניתוח


לפני ניתוח פריצת קיסק בשיטה המלעורית  יילקחו בדיקות דםע"פ צורך בהתאם לגיל המטופל ומחלות הרקע שלו. (במטופלים צעירים ובריאים לרוב אין צורך). בנוסף, המטופל יישלח לבדיקות הדמיה מתאימות בהפניית הרופא- שכן אבחנה מדויקת של פריצת דיסק נעשית באמצעות בדיקת CT או MRI של עמוד השדרה.
ניתוח פריצת דיסק בשיטה המלעורית מבוצע בהרדמה מקומית. יש להיוועץ עם הרופא המנתח לגבי הפסקת תרופות מסוימות לפני הניתוח.


תהליך הניתוח


לאחר מתן אלחוש מקומי של העור, המנתח מבצע חתך גבי קטן של כ-1-3 ס"מ מעל האזור המתאים בעמוד השדרה. בהמשך, בהנחיית שיקוף רנטגן, מוחדרת מחט דקה אל בין החוליות, ואל תוך טבעת הדיסק. 

לאחר שווידא שנמצא במיקום הנכון, המנתח יסיר את תוכן הדיסק הבולט ע"י מספר טכניקות אפשריות: שאיבת תוכן הדיסק באמצעות המחט, כריתת חלק הדיסק הבולט או המסת הדיסק באמצעות אבלציית לייזר.
כאשר מוסר הלחץ העצבי מוציאים את המחט ותופרים את החתך.
משך הזמן של ניתוח פריצת דיסק הוא כשעה.



*באדיבות בית חולים איכילוב 

סיכונים כלליים בניתוחים:



זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עוריות או בחוליות, ולעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת 
החיידקית.


דימום- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה, אולם לעיתים נדירות גם דימומים סיסטמיים המצריכים קבלת מנות דם. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות או חודשים. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בניקוז הדימום.


צלקות- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח.


סיכוני ההרדמה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). לעיתים נדירות מאד תתכן תגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).



סיכונים ספציפיים של ניתוח פריצת דיסק:



נזק עצבי-
עלול להיגרם לעיתים נדירות בשל הקרבה הגדולה של הדיסק הבולט אל שורשי העצבים בחוט השדרה, השימוש בניתוח זעיר-פולשני אינו נמצא כמצמצם את הסיכון באופן יחסי לניתוח הקלאסי הפתוח.


דליפת נוזל השדרה- בשל פגיעה בקרומי חוט השדרה, יכול לגרום לכאבי ראש חזקים מאד ומצריך טיפול בסגירת הדלף.



הטיפול אחרי הניתוח


לאחר ניתוח פריצת דיסק לרוב אין צורך בהשגחה למשך הלילה וניתן להשתחרר כבר באותו יום, כאשר המטופל יוכל כבר לרדת מהמיטה. החתך הניתוחי הקטן מאפשר ריפוי ושיקום מהירים יחסית לאפשרויות ניתוחיות אחרות. הוצאת תפרים נעשית לאחר כשבוע. במידה וקיימים כאבים ניתן להקל עליהם ע"י משככי כאבים לפי הצורך.

בכל מקרה של כאבים אשר אינם חולפים למרות השימוש במשככי כאבים, תופעות נוירולוגיות כגון אובדן תחושה או חולשה, כאבי ראש, עליית חום, הפרשה מהפצע הניתוחי או דימום- יש לפנות מיידית לבדיקה רפואית.

ניתן לחזור לתפקוד מלא לרוב תוך 6 שבועות אחרי ניתוח פריצת דיסק.


המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון


סובל מבעיות גב? שאל את המומחה בפורום רפלקסולוגיה >>>