ניתוח אשך טמיר
Orchiopexy for Undescended Testes

מטרת הניתוח

ניתוח אשך טמיר מטרתו קיבוע לשק האשכים של אשך, אשר לא צנח אל תוך השק כראוי (ולכן נקרא "אשך טמיר"). 

לרוב ניתוח אשך טמיר מתבצע בתינוקות או ילדים קטנים, אשר נולדו עם אשך או זוג אשכים שלא צנחו אל תוך שק האשכים בזמן. מצב זה הינו נפוץ ביותר, וקורה אצל 3-5% מהיילודים הזכרים. האשך אשר אמור היה לרדת דרך התעלה המפשעתית מדופן הבטן, בזמן ההתפתחות העוברית, נעצר בדרכו, ומצוי באזור אחר בחלל האגן, המפשעה או הבטן.

במידה וירידת האשך אינה מתרחשת מעצמה עד גיל חצי שנה- שנה, מצב זה דורש תיקון ניתוחי, שכן לו השלכות ארוכות טווח, כדוגמת: הגברת הסיכון בהתפתחות של סרטן אשכים , אי-פריון, בקע של שק האשכים או תסביב אשכים בגיל מאוחר יותר ופגיעה טראומתית באשך. 

מסיבות אלו ועוד, רצוי לבצע את הניתוח להורדה וקיבוע של האשך בשק בעיתוי מוקדם ככל הניתן.

במקרים מסוימים בבגרות, ניתוח הקיבוע מבוצע ניתוח אשך טמיר מנסיבות חירום אורולוגיות, לטיפול בתסביב אשכים (testicular torsion), מצב שבו האשך מתפתל סביב עצמו או סביב צינורית הזרע, ויכול לגרום להרס אספקת הדם לאשך.

ניתוח אשך טמיר יכול להיות מבוצע בצורה "פתוחה" ע"י ביצוע חתך בטני/מפשעתי, או באופן לפרוסקופי, ע"י החדרת מכשור זעיר אל תוך חלל הבטן/האגן, איתור האשך הטמיר וקיבועו בשק.



הכנה לניתוח

בדיקות דם שנעשות לפני ניתוח אשך טמיר הן לרוב ספירת דם, בדיקת כימיה בדם, תפקודי קרישה, בדיקת שתן ותפקודי כליה. בדיקת ההדמיה העיקרית שיש לבצע לפני הניתוח היא בדיקת אולטרא-סאונד של הבטן והאגן, על מנת למקם את האשך במדויק, ולוודא כי לא קיימות פתולוגיות נוספות אשר דורשות תיקון, כגון בקע מפשעתי וכד'. 

ניתוח אשך טמיר מבוצע תחת הרדמה כללית, ויש להיוועץ עם הרופא לגבי תרופות שיש להפסיקן מספר ימים לפני, במידה והתינוק/ הילד נוטל תרופות. בנוסף, יש לשמור על צום מלא של 6 שעות לפני הניתוח (למעט מעט מים).

תהליך הניתוח

ניתוח אשך טמיר מבוצע ע"י כירורג או אורולוג ילדים.

במידה והאשך אינו נמצא ע"י מישוש חיצוני, יעזרו בניתוח לפרוסקופי, על מנת לסרוק את חלל הבטן. יבוצע חיטוי של אזור הבטן, ולאחריו 3 חתכים קטנים (כ-1 ס"מ) באזור הבטן והאגן- בקרבת הטבור, ובמקומות נוספים דרכם יחדירו את זרועות הלפרוסקופ.

בהמשך חלל הבטן יורחב באמצעות החדרת גז דרך הפתחים, על מנת לאפשר ראיה טובה של כל איברי הבטן דרך מכשיר הלפרוסקופ על גבי מסך הטלוויזיה.

במידה והאשך ניתן למישוש בתעלה המפשעתית, יבוצע לרוב ניתוח פתוח, שבו יבוצע חתך אחד מעל שק האשכים עד לכניסה לחלל הבטן בגבול המפשעה. בהמשך, לאחר שהמנתח יבצע סקירה של התעלה המפשעתית, יורד האשך הטמיר דרך התעלה המפשעתית אל שק האשכים, ויקובע באמצעות תפרים נספגים בתוך השק, על מנת למנוע תזוזה עתידית שלו.

במידה וקיים בקע מפשעתי נלווה הוא יתוקן גם במהלך ניתוח אשך טמיר.

בסיום הניתוח, תופרים את דופן הבטן, והחתכים נתפרים ונחבשים. משך הניתוח כשעה-שעתיים.


סיכונים בניתוח


סיכונים כלליים בניתוחים:


זיהום בפצע הניתוח
- לרוב שטחי ומטופל באופן מקומי, אולם לעיתים נדירות עלול להתפתח לזיהום משמעותי יותר ברקמות התת-עור, עד לדופן וחלל הבטן/האגן. לעיתים נדירות מצריך פתיחה מחדש של החתך לסילוק הפסולת החיידקית.

דימום- בעיקר באזור הניתוח כתוצאה מטראומה מקומית לרקמה. דימום יכול להתרחש מיד לאחר הניתוח, עד 24 שעות לאחר הניתוח ובמקרים נדירים ביותר לאחר שבועות. במקרים בהם הדימום הוא רב יש צורך בעצירתו באמצעים ניתוחיים (ניתוח חוזר לצריבה או קשירת כלי הדם המדמם).

צלקות- אופי החלמת הצלקת תלוי באיכות התפרים ובגנטיקה. אין דרך לצפות כיצד הצלקת תחלים לאחר הניתוח. בניתוח לפרוסקופי החתכים הם קטנים, ורקמת הצלקת הנוצרת היא לרוב מזערית.

סיכוני ההרדמה- לרוב תופעות הקשורות לרגישות יתר לתרופות ההרדמה (תגובה אלרגית). הרדמה אפידורלית גורמת לעיתים תכופות להתכווצויות שרירים קלות חולפות או כאבי ראש, ולעיתים נדירות מאד לתגובה חמורה של ירידת לחץ דם (שוק אנאפילקטי).


סיכונים ספציפיים שלניתוח אשך טמיר:


פגיעה במעי - עקב הסמיכות לאזור המפשעה, בייחוד באם נמצא בקע, אחרת נדיר.

פגיעה בסרעפת- בשל הקרבה שלה לאזור הניתוח, בייחוד בניתוח לפרסוקופי.

פגיעה בצינור הזרע/ בשופכן/בשופכה. נדיר.


הטיפול אחרי הניתוח


לרוב נדרשת השגחה באשפוז למשך 24 לאחר ניתוח אשך טמיר. מרבית התפרים הם נספגים ואינם מצריכים הוצאה לאחר זמן.

משך זמן ההחלמה לאחר הניתוח הוא יחסית מהיר.במידה וישנם כאבים, ניתן להשתמש במשככי כאבים לפי הצורך.

מידה וישנם כאבים שאינם חולפים למרות השימוש במשככי כאבים, עליית חום, אי מתן שתן, קוצר נשימה, דימום חזק או הפרשות מוגלתיות מהחתך הניתוחי, יש לפנות בהקדם לרופא.

המאמר נכתב על ידי ד"ר אפרת סולומון