השתלת תאי בטא
Beta islets cells transplantation

מיליוני אנשים בעולם לוקים בסוכרת מסוג 1. שמירה על רמות גלוקוז תקינות בדם בעזרת טיפול ניכר באינסולין, מקטינה את הסיבוכים המישניים לסוכרת. עם זאת, איזון קפדני גורם לעיתים לאירועים של היפוגליקמיה.
תאי הבטא בלבלב שייכים למערכת ההפרשה הפנימית (האנדוקרינית). הם אחראים על ייצור והפרשת הורמון האינסולין בתגובה לעליית רמת הסוכר בדם במטרה להחדירו לתוך התאים.

השתלת לבלב מוצלחת מחליפה בדרך כלל את התלות באינסולין ממקור חוץ-גופי, שומרת על רמות גלוקוז תקינות בדם (גם בצום וגם לאחר ארוחות), ומונעת אירועים של היפוגליקמיה. השתלת לבלב נחשבת כיום לאפשרות מקובלת לטיפול במספר מצומצם של חולי סוכרת מסוג 1, ובעיקר בחולים שמחלתם מתקדמת (כגון מחלת כליה), או שלקו באי-יציבות מטבולית (לדוגמה חוסר מודעות להיפוגליקמיה). עדיין, בהשתלת הלבלב קשורים שיעורי תחלואה ותמותה משמעותיים, ולכן רוב חולי הסוכרת מסוג 1 אינם מועמדים מתאימים להשתלת לבלב. נדרשת, אם כן, חלופה להשתלת לבלב הכרוכה בשיעור נמוך יותר של תחלואה או תמותה. השתלת איי לנגרהנס מהווה פתרון חלקי לסוגיה זו.

עד כה הושתלו לבלבים שלמים בלמעלה מ-20,000 איש ואיי לבלב ב-1,000 איש בקירוב. השיפור בשיטות למניעת דחיית השתל הביא להפחתה של שיעורי הדחייה של לבלב שלם לכדי 20%-10%, ושל איי הלבלב לכ-50%. לשם השתלת איי לבלב יש צורך על פי רוב בשתי השתלות, משני לבלבים, בזמנים שונים, על מנת לרפא לחלוטין את מחלת הסוכרת.

כדי לאפשר את השתלת איי הלנגרהנס לרוב חולי הסוכרת, נדרשים הן מקורות גדולים של איי לנגרהנס והן גישות מדכאות חיסון, פחות רעילות.

לאור המחסור באיברים המיועדים להשתלה בהשוואה להיארעות הסוכרת, דרוש מקור בלתי מוגבל של איי לנגרהנס. פתרון אפשרי הוא יצירת תאי בטא אנושיים מתאי אב, או השתלת תאי בטא שמקורם בבעלי חיים. השתלות אלו מחייבות פרוטוקולים ייחודיים כדי להשיג סבילות לרקמות זרות.

לחלופין, בעזרת טכנולוגיות חדישות, ניתן יהיה ליישם שיטות בלתי רעילות כגון החזרת גנים מעודדים, הפרשת אינסולין לתאי כבד, או פיתוח מחשבים זעירים עם חיישנים בתוך משאבות אינסולין אשר יבדקו רמת סוכר בזמן אמת (בכל דקה), ויספקו הפרשת אינסולין כדי לשמור על רמות גלוקוז תקינות בדם.