ניתוחי גידולי החלל האחור-צפקי
Retroperitoneal tumors surgery

החלל האחור-ציפקי (רטרופריטוניאלי) תחום על ידי עמוד השדרה ושרירי הגב מאחור, על ידי הצלעות התחתונות ממעל, רצפת האגן תוחמת את החלל בחלקו התחתון, ואילו קדמית לו מצוי הצפק (פריטונאום).

חלל זה מקושר לחלל המיצר (מדיאסטינום), פרינאום, לגפיים תחתונים ולדופן הבטן הקדמית, ולכן מחלות הפוקדות את הרטרופריטונאום יכולות בנקל לעבור לאזורים אלה.

בחלל זה שוכנים איברים כגון בלוטות יותרת הכליה (אדרנלים), כליות, שופכנים, שחלות, צינור הזרע, תריסריון, רב-המעי הגס, לבלב, כלי הדם הגדולים (אב העורקים והווריד החלול התחתון) וכן צינורות הלימפה.

גידולים ראשוניים, מקורם מזודרמי (75%), נירואקטודרמי (24%) ועוברי (1%). כ-30% מסך גידולי הרטרופריטונאום הם לימפומות למיניהן, והטיפול בהן הוא באמצעות כימותרפיה. כל השאר, מקורם באיברים השוכנים בחלל זה. סרקומות רטרופריטוניאליות (Retroperitoneal sarcoma) נדירות, ורק 20%-15% מהן מקורן בחלל זה. לקבוצת גידולי הרטרופריטונאום משתייכים הפיברוסרקומה והליפוסרקומה השכיחות ביותר. גידולים אלה עשויים לפרוץ בכל גיל, אך שכיחים במיוחד בגיל 60-40, ללא הבדל בין המינים.

מאחר שהחלל הרטרופריטוניאלי הוא בעל קיבולת גדולה, גידולים בו עשויים להגיע לממדים גדולים טרם אבחונם. גידולים אלה התנהגותם פולשנית לסביבתם הקרובה והם נוטים לחדור למגוון רקמות לרבות כלי דם ועצבים.
פיזור של גרורות מתרחש דרך כלי הדם ואופייני למצוא גרורות בריאות, בכבד, בשלפוחית השתן ובעצמות.

כ-75% מהחולים מתלוננים על כאבים ו-60% מהם מדווחים על חוסר תיאבון ועל ירידה במשקל. כ-30% מהחולים סובלים מחום שמקורו, קרוב לוודאי, בנמק של הגידול. תסמינים שונים עשויים לייצג פגיעה במערכות השונות כגון מערכת השתן, פקקת ורידים, בצקות ברגלים, והפרעות במערכת עצבים היקפית.

כאמור, גידולים אלה מתגלים לרוב לאחר שנמושו על ידי החולה או הרופא המטפל. תוצאות של בדיקות מעבדה אינן תורמות לאבחון, אולם, בדיקות דימות (MRI, CT) הן בעלות חשיבות רבה לצורך הערכה לפני ניתוח, ובעזרתן ניתן אף לבצע דגימת מחט של הגידול. ברם, ה-CT אינו יעיל בהערכת מידת ההתפשטות המקומית של הגידול, ולכן ערכו מועט בניבוי התאמתו לכריתה.

עם זאת, טיפול הבחירה בגידולים אלו הוא כריתה, ולרוב דרושה כריתה נרחבת. מעבודות שהתפרסמו לאחרונה עולה כי במקרים מסוימים טיפול נוסף הכולל כימותרפיה ו/או קרינה, עשוי לשפר במעט את הישרדותם של החולים.

הישרדות חמש שנים לאחר ניתוח נאמדת ב-50%-10% ודרוש מעקב צמוד. עם זאת, חשוב לציין כי לפחות ב-50% מן החולים הגידול עלול להישנות, וגרורות מרוחקות ייתכנו ב-30% מן החולים. לרוב, כריתות חוזרות לא יועילו, אולם לעיתים ישפרו את מצבו של החולה ברמה המקומית בלבד.

ד"ר ירון מינץ