אינדקס טיפולים וניתוחים חזור

פסיכולוגיית העצמי Self Psychology


אחת מהנחות היסוד של התיאוריה הפרוידיאנית היא כי האדם מונע ע"י דחפים (אינסטינקטים) וכי האישיות פועלת מתוך הצורך בהשגת סיפוק לדחפים אלו באופן התואם את דרישות המציאות. על כן, ניתח פרויד את מבני האישיות ואת הפתולוגיה לפי הבנתו את הקונפליקטים הנפשיים הפנימיים: האיד, מקורם של דחפים חייתיים (דחפי מין ותוקפנות), מפעיל לחצים למימוש תשוקותיו, הסופר אגו מתנגד לתשוקות אלו ומנסה להכפיפן לצווים מוסריים, ואילו האגו מנסה לתווך בין דרישות האיד והסופר אגו בהתאם לדרישות המציאות. אנשי פסיכולוגיית האגו, אשר החלו לפעול בשנות ה-30' של המאה ה-20, התמקדו בחקר תפקודי האגו, והדגישו כי אנרגיה מופנית מן האגו לא רק לשם תיווך וויסות דחפים, אלא גם לשם השגת תחושת מסוגלות והתפתחות. למרות השוני בין גישה זו לתיאוריה הפרוידיאנית, אימצו אנשי פסיכולוגיית האגו את רעיונותיו של פרויד בנוגע לחשיבות הדחפים הפנימיים. בהמשך, אנשי פסיכולוגיית העצמי, אשר התפתחה מתוך עקרונות פסיכולוגיית האגו, החלו להתרחק מעיקרון הדחף ולפנות לדגשים התפתחותיים על גדילה וצמיחה אישית.

מהי פסיכולוגיית העצמי?

פסיכולוגיית העצמי לא צמחה באופן רציף ומלוכד, אך התבססה על הנחת יסוד מרכזית שהנחתה את עבודתם של התיאורטיקנים שדגלו בה: אנליטיקאים אלו הדגישו את חיפושו של האדם אחר תחושת סובייקטיביות ומשמעות אישית. בראייתם, האדם הבריא הינו אדם אשר חווה עצמו כבעל עצמיות וייחודיות, ולא מסתפק רק בתפקוד משביע רצון. כלומר, על פי פסיכולוגיית העצמי, האדם אינו מונע ע"י ניסיון לספק דחפים אלא ע"י חיפושו אחר התפתחות וצמיחה אישית.

כחלק מתפיסה זו, הציגו אנשי פסיכולוגיית העצמי השקפה שונה מפרויד גם בנוגע לתפקיד החברה בחיי הפרט: בעוד פרויד ראה את החברה ונציגיה (הורים, מחנכים וכד') כמווסתים ומנטרלים את הדחפים החייתיים הטמונים בכל אדם, הפחיתו אנשי פסיכולוגיית העצמי בחשיבותם של דחפים אלו וראו בחברה גורם המשפיע, מעצב ומפתח את אישיותו של האדם. כך הרחיבה פסיכולוגיית העצמי את גבולותיה של פסיכולוגיית האגו והפסיכואנליזה הפרוידיאנית, ופנתה לדגשים פסיכו-חברתיים במקום פסיכו-ביולוגיים. בהתאם לכך, ניתחו תיאורטיקנים מגישה זו את האישיות בהקשרה הבין- אישי והתרבותי-חברתי, ולא במונחים של קונפליקטים תוך נפשיים.

טיפול על-פי פסיכולוגיית העצמי

חוסר האחידות והמחלוקות התיאורטיות הקיימות בקרב אנשי פסיכולוגיית העצמי מקשים על זיהוי קו טיפולי מובחן בגישה זו. עם זאת, מאחר והפרקטיקה הטיפולית נגזרת מהנחות היסוד התיאורטיות, ממוקד הטיפול ביצירת תחושת עצמי ייחודי ומובחן. כלומר, המטרה היא שחוויית האדם תהיה של חיים מתוך תחושת אוטונומיה ומיצוי של גרעין אישיותו. עוד בגישה זו, נתפסת האמפתיה שמביע המטפל כלפי המטופל ככלי טיפולי מרכזי.