פסיכותרפיה התייחסותית
Relational psychotherapy


פסיכותרפיה התייחסותית הינה זרם טיפולי אשר התגבש בשנות התשעים בארצות הברית. הגישה ההתייחסותית צמחה מתוך הגישה הפסיכואנליטית, כאשר היא מבקשת לאתגר חלק ממושגי היסוד של הטיפול, בדגש על האופן בו נתפס הקשר הטיפולי בין המטפל למטופל. כמו כן פסיכותרפיה התייחסותית יוצקת לתוך הטיפול רעיונות חדשים, שמקורם בגישות חברתיות.

פסיכותרפיה התייחסותית – בסיס פסיכואנליטי

התיאוריה שבבסיס הפסיכותרפיה התייחסותית נאמנה במובנים רבים לעקרונותיה של הפסיכותרפיה הפסיכואנליטית. נפש האדם נתפסת כמעוצבת בעיקר בשנות הילדות, כתוצאה מהאינטראקציה שלו עם הוריו. מצוקה בהווה, מהווה שחזור של פגיעה או קושי מהעבר, אשר נותרו בלתי פתורים. כמו כן פסיכותרפיה התייחסותית דבקה ברעיון הפסיכואנליטי לפיו נפש האדם נחלקת לרמות מודעות, המבטאות את המידה בה תכנים מסוימים נגישים לאדם ברגע נתון. הרמה הכי פחות נגישה למודעות האדם מכונה לא מודע. האדם מרחיק אל הלא מודע תכנים וזיכרונות שמעוררים בו כאב וחרדה, הקשורים לרוב לפגיעה שמקורה בשנות הילדות, ונמנע ממגע עמם בעזרת סדרה של מנגנוני הגנה נפשיים. הגנות אלה משפיעות על האופן בו האדם מתנהל במציאות, ולעיתים אף עשויות לגרום לו למצוקה.

פסיכותרפיה התייחסותית – נוכחות המטפל בקשר הטיפולי

אחד המושגים הפסיכואנליטיים שפסיכותרפיה התייחסותית מבקשת לערער עליו, הנו אופי הקשר הטיפולי. על פי זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, על פסיכולוגים לצמצם את נוכחותם במסגרת הטיפול, ככל האפשר. כך למשל, הפסיכולוג לא אמור לחשוף מידע לגבי עצמו, ועליו להשתתף בתהליך הטיפולי רק כאשר הוא מקשר בין פגיעת העבר לאופן בו האדם מתנהל בהווה, מה שמכונה מתן פרשנות. לאורך השנים זרמים שונים בפסיכותרפיה הפסיכואנליטית, ביקשו לשים דגש גדול יותר על האופן שבו נפש האדם מתפתחת מתוך מערכות יחסים. כחלק מכך זרמים אלה יצקו יותר ויותר משמעות לחלק של המטפל בקשר הטיפולי. כך למשל, תיאוריית יחסי אובייקט שמה דגש על האופן שבו הטיפול מהווה שחזור של הקשר ההורי המוקדם, כאשר המטפל לעיתים נמצא בפוזיציה של ההורה, אשר עוזר למטופל לעבור תהליך של תיקון. פסיכותרפיה התייחסותית ממשיכה ומרחיבה את מקום ותפקיד המטפל, ורואה בטיפול קשר שבמסגרתו גם למטפל יש נוכחות סובייקטיבית משלו. על פי תפיסה זו, בכל טיפול המטפל מכניס את הסובייקטיביות שלו, אולם השאלה היא המידה בה הוא ער לכך ומוכן להשתמש בכך במסגרת התהליך הטיפולי. על פי הגישה נוכחות המטפל בחדר מתבטאת במידה בה הוא חושף מידע אישי ואף משתף בתחושות ומחשבות, לגבי עצמו ולגביי המטופל.

פסיכותרפיה התייחסותית – שילובן של תיאוריות חברתיות

אלמנטים משמעותיים נוספים שפסיכותרפיה התייחסותית מוסיפה, קשורים לאופן בו היא משלבת תיאוריות חברתיות בטיפול, כגון תיאוריות פמיניסטיות וביקורות פוסט מודרניות. על פי הפסיכותרפיה ההתייחסותית האדם מתעצב לא רק בתוך יחסים ספציפיים, כי אם במסגרת מכלול חברתי. במובן הזה, לתפיסות חברתיות יש כוח והשפעה על האופן שבו האדם מתפתח ותופס את עצמו. כך למשל, אשת קריירה מצליחה אשר פונה לטיפול בשל ערך עצמי נמוך, עשויה לחוש כך בשל קושי שמקורו ביחס הורי מאוד ביקורתי, וכן עשויה גם להגיב למערך הכוחות החברתי, המקשה על נשים לממש את עצמן מבלי לחוש אשמות על המחיר שהקריירה גובה מהתא המשפחתי.