דימום אפי (epistaxis, nasal hemorrhage, nosebleed)

שלום וברכה קשריות בתריס בדרך כלל לא נעלמות הן יכולות לשנות את הגודל כלפי מעלה ולעיתים אף כלפי מטה אבל לרוב לא נעלמות ולכן מעקב בדרך כלל מתחילים ביקורת אחת לחצי שנה או שנה ואז אם רואים שאין שינוי משמעותי בגודל אפשר פעם בשנתיים עד חמש שנים בהצלחה

המידע שאמרת כמובן מוסיף. אבל עדיין חסרים פרטים את אומרת שיש לך קשרית TIRADS4 וניקור הדגים רקמת תירואיד שפירה ותאי דלקת. חשוב לציין מה הגודל של הקשרית והאם היא גדלה מלפני שנתיים. והאם יש בלוטות לימפה.ֿ אני מציע לפנות לרופא.ה אנדוקרינולוג.ית או א.א.ג להערכת הקשר ומישוש הצוואר. בהצלחה ומקווה שאת מוצאת נחמה אחרי מותו הטראגי

הבן שלי חלה בגידול בבלוטה עבר כריתה ורדיואקטיבי וחזר לו כשנה אחרי כלוקמיה שכתוצה מכך נפטר, לאור הממצאים של הבדיקות עליי בביקורת תקופתית, אציין כי ניקור שעשיתי לפני כשנתיים פלוס היה ללא שום חשד ופה ביה חשד לטרייד 4

דלקת בבלוטת התריס הינה ממצא שכיח ביותר. אין צורך לעשות כלום פרט לבדיקת דם לתפקודי בלוטת התריס כל תקופה (בין חצי שנה לשנתיים לפי רמת החרדה שלך😉) בהצלחה

תודה ד"ר. רק דבר אחד לא מובן לי עדיין. ביצעתי לפני הרבה שנים ב- 2016 2 אס צוואר ובלוטת תריס ושם לא הופיעה ציסטה כזו, כיצד זה יתכן שלא הופיעה אז אם זה שריד עוברי? ושוב תודה.

כשיש חשד לציסטה תירוגלוסית יש כמה אינדיקציות לניתוח 1. זיהומים חוזרים (מתבטא בנפיחות אודם וכאב מקומי) 2. חשד לממאירות 3. הפרעה אסטטית אם אין לך אף אחת מהבעיות אין סיבה לנתח. אפשר להסתפק במעקב באופן אישי במצב הנוכחי לא הייתי מבצע ביופסיה (ניקור עם מחט) והייתי מסתפק בלחזור על אולטראסאונד עוד חצי שנה אבל יש רופאי א.א.ג - ראש צוואר שהיו ממליצים על ביופסיה בגלל החשד (המאד נמוך) לממאירות. אם במהלך החצי שנה הציסטה תגדל או שתסבלי מנפיחות בצוואר או כאבים ממוקמים לצוואר מרכזי עליון. אני ממליץ לכרות את הציסטה (מבוצע ביחד עם כריתה של חלק אמצעי של עצם ההיואיד (עצם הלשון)) בהצלחה

תודה רבה על המענה המהיר רשום סובמנטלי קו אמצעי הודגם תהליך נוזלי בגודל סמ יכול להתאים לTGDc. לא ברור לי אם מדוהר ב 1 סמ או שהמבפר הושמט. תודה שוב

אני לא בטוח שאני מבין את התשובה שקיבלת. להבנתי הם מציינים שיש ציסטה שיכולה להיות ציסטה תירוגלוסית בצוואר. חסר לי גודל וחסר לי מיקום. מבחינת לחץ - אפשר להוריד את סף הלחץ כי הסיכון לסרטן בלוטת התריס בתיראדז 3 אינו גבוה. מאידך אם אכן יש לך ציסטה תירוגלוסית (ורובם שפירות) והיא יחסית גדולה ייתכן והיא זו שגורמת לך לאי נוחות ולכן יש מקום לדון על כריתת הציסטה (יש שיבצעו ביופסיה לפני כן) לצורך כך מציע לך לפנות לרופא/ת א.א.ג ולדון איתה/ו בהצלחה

שלום וברכה בעבר כשלא היו אמצעי דימות הרופא התבסס על מישוש בלוטת התריס כיום לא ניתן להפריד את הבדיקה הפיזיקלית מהדימות בדיקת מישוש הצוואר הינה מאד סובייקטיבית ולכן אני ממליץ להמתין לבדיקת האולטראסאונד. בהצלחה

התשובה לשאלה בכותרת היא שתלוי בעיקר כמה ההיפרפארא קשה אבל ברמות סבירות כלומר שרמת הסידן לא מטפסת יותר מדי עדיף לדעתי היפרפארא כי היפופאראתירואידיזם והיפוקלצמיה (סידן נמוך) גורמת ליותר סבל. לעצם השאלה לא ציינת מה רמת הסידן. אם הסידן בטווח הנורמה ואין לך תסמינים קשים של היפרפארא אנימהסכים איתך ושעדיף לא ללכת להרפתקה ניתוחית.ֿ באופן תיאורטי (לא במקרה שלך) אם בלוטת יותרת התריס נמצאת בתוך בלוטת התריס משהו שקורה מדי פעם אז לפעמים צריך לכרות את בלוטת התריס מאותו צד יחד עם הפאראתירואיד. לגבי הקשר בין היפרפאראתירואידיזם והשמנה ראו שלאנשים עם היפאפראראתירואידיזם יש יותר שומן בגוף. העניין שלא ברור האם PTH או סידן מוגברים גורמים ליותר שומן או שלהיפך רמות שומן גבוה גורמות לעליה ב PTH וסיכון יותר גבוה להיפאפראתירואידיזם (אולי דרך לפטין שעולה כשעולה רקמת השומן בגוף) בהצלחה