האם מה שחשבו עד היום על השמנה שגוי? מחקר חדש טוען שהשמנה אינה הפרעה במאזן האנרגיה, כי אם הפרעה מטבולית המושפעת ממה שאנו אוכלים, ולא מכמה. הפרטים בכתבה
מאת: מערכת אינפומד
תאריך פרסום: 12/05/2022
2 דקות קריאה
בשנים האחרונות מעודדים אותנו לאכול פחות ולעשות יותר פעילות גופנית[1], ולמרות זאת נראה שהעולם לא מצליח לעצור את העלייה בשיעורי ההשמנה והמחלות הקשורות להשמנה, ובשנים האחרונות ניתן לראות כי בעיה זו אף הולכת וגואה בקרב ילדים[2]. האם המודל שטוען שעלייה במשקל נגרמת מצריכת יתר של אנרגיה בהשוואה למה שאנחנו מוציאים[3], בעצם שגוי? לטענת חוקרים של מחקר חדש[4], המודל המוכר אינו המקור להשמנה - אכילת יתר אינה מה שגורם להשמנה. למעשה, טוענים החוקרים, תהליך ההשמנה הוא מה שגורם לאכילת יתר. ההשמנה נובעת, בין היתר, מתגובות הורמונליות הקשורות לסוג המזון, ובפרט למזון בעל ערך גליקמי גבוה, המשנה את המטבוליזם בגוף.
New Africa | Shutterstock
להסתכל על האיכות במקום על הכמות
לטענת החוקרים, המודל הוותיק המבוסס על מאזן אנרגיה הקובע כי עלייה במשקל נגרמת כאשר אנו צורכים כמות גבוהה מדי של אנרגיה בהשוואה לאנרגיה שאנו מוציאים. אורח החיים היושבני, וזאת לצד צריכה של מגוון מאכלים עתירי קלוריות, הם מה שהוביל את העולם למגפת השמנה. אלא שלצד המחשבה הזו וההמלצות לציבור בניהול אורח חיים בריא, הכוללות פעילות גופנית וצריכה קלורית מופחתת, העולם עדיין סובל מעלייה במשקל וממחלות הקשורות להשמנה. המודל הזה, טוענים החוקרים מהמחקר החדש, אינו מסביר את הגורמים הביולוגיים לעלייה במשקל. לצורך העניין, בני נוער, למשל, נוטים להעלות את צריכת המזון היומית בגיל ההתבגרות, אך האם אכילת היתר היא מה שתורמת לפרץ הגדילה בגיל זה, או שלהיפך - פרץ הגדילה גורם להם להיות רעבים ולאכול יותר? במחקר החדש מציעים החוקרים מודל חדש להשמנה, ומציעים להסתכל על מגפת ההשמנה מנקודת מבט פיזיולוגית: להתמקד במה אוכלים במקום בכמה אוכלים.
המודל החדש, הקרוי פחמימות-אינסולין, מציע כי מגפת ההשמנה הנוכחית נגרמת כתוצאה מדפוסי תזונה מודרניים המאופיינים בצריכה מרובה של מזון בעל ערך גליקמי גבוה – בעיקר פחמימות מעובדות. פחמימות מעובדות הן סוג מזון הגורם לשינויים בתגובות ההורמונליות: הגוף מגביר את הפרשת ההורמון אינסולין ומדכא את הפרשת ההורמון גלוקגון. הורמונים אלה, בתורם, מאותתים לתאי השומן לאחסן יותר קלוריות ולהשאיר פחות מהן זמינות לתדלוק של השרירים ושל רקמות מטבוליות פעילות אחרות. במצב זה המוח קולט כי הגוף אינו מקבל מספיק אנרגיה והדבר מוביל לתחושת רעב. לצד זאת, המערכת המטבולית אף מאטה את הקצב בניסיון לחסוך באנרגיה. בסופו של דבר נוצר מצב שבו גם מצטבר יותר שומן בגוף וגם אוכלים יותר, והדבר מוביל לעלייה במשקל. לטענת החוקרים, מודל פחמימות-אינסולין מסביר טוב יותר את המשך בעיית ההשמנה בעולם ואימוץ שלו עשוי להוביל להשלכות מרחיקות לכת בהתמודדות עם מגפת ההשמנה העולמית. במקום להנחות אנשים לאכול פחות, כפי שכבר עושים שנים רבות מבלי להצליח להקטין את היקף המגפה, צריך להתבסס על המודל החדש - להתמקד בסוג האוכל ולהפחית צריכה של פחמימות מעובדות. לסיכום, למרות שהחוקרים רואים במודל זה כתחליף מוצלח שאף מציע אסטרטגיות יעילות יותר ועמידות לאורך זמן בהתמודדות עם מגפת ההשמנה, יש צורך במחקר נוסף שיבחן את שני המודלים.
המידע בכתבה זו אינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי ו/או מקצועי והוא נועד לשם הרחבת הידע האישי של הגולשים/ות בלבד. אין לראות במידע המוצג עצה רפואית, המלצה ו/או חוות דעת מקצועית.
חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
