שאלות ותשובות - עמוד 907

ידוע שפטרת נפוצה יותר אצל נשים סוכרתיות . בד"כ אצל נשים בריאות אין קשר בין אכילת סוכרים לפטרת. גורמים שיכולים להגביר את הנטיה לזיהומים פטרייתיים: 1. שימוש באנטיביוטיקה שהורסת את הפלורה (אוכלוסיה חיידקית) הטבעית של הנרתיק ומאפשרת התפתחות של פטריות, כיוון שאינן מושפעות מהאנטיביוטיקה 2. שימוש בגלולות עם מינון גבוה יחסית של אסטרוגן 3. שימוש בהתקן תוך-רחמי, דיאפרגמה או ספוג וגינלי 4. הריון 5. דיכוי חיסוני 6. סוכרת בנוגע להעברה בקיום יחסי מין, השאלה נותרת לא פתורה. במחקר אחד, טיפול בגברים שהיו נשאים של הקנדידה (באזור הפה, פין או נוזל הזרע) הוריד את שיעור הפטרות החוזרות בבנות הזוג שלהן לעומת נשים שלא היה להן בן זוג נשא לפטריה. אך מחקר אחר הראה שטיפול בבן הזוג (ללא קשר לנשאות בפטריה) בתכשיר נוגד פטריות לא הביא להפחתת הזיהומים הפטרייתיים. באשר לחשד שבן הזוג שלך נדבק ממך, עליו לגשת ולהיבדק ע"י רופא עור. ייתכן שהכתמים והנקודות האדומות לא בהכרח קשורות לפטריה. במידה ואחד הגורמים המצויינים לעיל רלבנטי אלייך, עלייך לטפל בכך. ואם אין לך אף אחד מהגורמים שמגבירים נטיה לזיהום פטרייתי, אני ממליצה לך להתייעץ עם רופא מטפל בנוגע לטיפול מניעתי. קרא עוד

אני מניחה מתוך התשובה שמדובר בתוצאה של בדיקת אולטרסאונד (על קול) של הכליות. קשה להתייחס לתוצאות ללא נתונים נוספים ובלא לדעת את הסיבה שבגללה בוצעה הבדיקה, לכן אוכל לתת תשובה כללית בלבד. מבנה לובולרי של הכליה הוא מבנה של חלוקה לאונות. בהתפתחות העוברית, הכליה מחולקת לכמה אונות שלבסוף מתאחדות ויוצרות מראה אחיד. לעיתים האיחוי אינו מלא ואז יכול להתקבל מראה לובולרי של כליה גם במבוגרים. סיבות אחרות למראה כזה במבוגרים הן צלקות לאחר דלקות או אוטמים בכליה, זיהומים שונים, גידולים בכליה ועוד. ממצא נוסף בבדיקתך הוא בליטה הנמצאת בקורטקס של הכליה (הקורטקס הוא השכבה החיצונית, קליפת הכליה). ממצא זה יכול להיות שפיר (למשל ציסטה או ליפומה), אך יכול להיות גם ממאיר. מומלץ לפנות בהקדם לרופא המטפל על מנת להשלים את האבחנה. אשמח לסייע בעתיד ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד קרא עוד

לעיתים בזמן ההתעטשות יוצא מוקוס מחלל האף ודרכי הנשימה שעשוי להיות בעל ריח לא נעים. השאלה האם הדבר מפריע לך רק בזמן התעטשות, או שמא יש ריח לא נעים באופן קבוע מחלל הפה. ההמלצה הכי טובה היא לגשת לבדיקת רופא אף-אוזן-גרון או רופא שיניים. בנוסף, יתכן גם כי שיפור היגיינת הפה באופן כללי תעזור. ראי את התשובה הבאה: http://www.infomed.co.il/questions/q_071006_3.htm קרא עוד

זהו ללא ספק ממצא שיש להעריך אותו. אינני יודעת אם מדובר בבלוטת לימפה, בבקע מפשעתי או בדבר מה הקשור לאשך, אך כל בלוטה שאינו חולפת מחייבת הערכה, במיוחד אם היא גדלה. גש אל רופא המשפחה שלך, כדי שיוכל לשאול את השאלות הרלוונטיות, לבדוק אותך ולהפנות אותך להמשך בירור בהתאם לממצאים. ד"ר ליה עשת - אינפומד קרא עוד

אין כל מניעה לגלח את איזור הערווה, ואף את איבר המין עצמו, כל עוד אתה נזהר שלא להיפצע. אך צפה לצמיחה קוצנית, שלפעמים מלווה בגירודים מציקים. אם תמשיך לגלח בקביעות, השיער יהפוך מפלומתי למסיבי יותר. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד קרא עוד

דחייה של שבוע אינה מסוכנת, אבל לגבי דחייה נוספת יש להתייעץ עם רופא נשים. ד"ר משה ארוך - רופא משפחה ומתמחה ברפואת ספורט קרא עוד

פרוקסידאז הוא אנזים חיוני לייצור הורמון בלוטת התריס. בחשד למחלות של בלוטת התריס בודקים אם קיים נוגדן עצמי בדם לאנזים זה המפריע לייצור הורמון הבלוטה וגורם לחסר או עודף בבלוטת התריס. במחלת השימוטו , הגורמת בסופו של דבר לחסר תפקוד של בלוטת התריס, יש בכל המקרים רמה גבוהה של נוגדן זה, וכן במקרים רבים של מחלת גרייבס הגורמת לעודף בבלוטת התריס. במקרה שלך הבדיקה הוכיחה כי חוסר התפקוד של הבלוטה נגרם ע"י אותם הנוגדנים לפרוקסידאז. אנא ראי קישור לשאלה בנושא מחלת השימוטו - מחלה אוטואימונית של בלוטת התריס: http://www.infomed.co.il/questions/q_061802_3.htm קרא עוד

תסמונת APLA, או בשמה המלא Anti Phospholipid Antibody היא תסמונת אוטואימונית. בגוף נוצרים נוגדנים בשם לופוס אנטיקואגולנט ואנטיקרדיוליפין, והם תוקפים מולקולות המרכיבות את קרומי התאים, בשם פוספוליפיד. רמה גבוהה של הנוגדנים מעלה את הסיכון לקרישיות יתר ולהופעת קרישי דם בורידים העמוקים (DVT), שבץ מוחי, אירועי לב והפלות חוזרות. עם זאת, מעריכים כי 1-2% מן האוכלוסיה הכללית נושאים את הנוגדנים האלה, וברובם לא יתרחשו מאורעות של קרישיות יתר. הטיפול המונע המקובל, כאשר אובחנו נוגדנים אך לא היו אירועים של קרישיות הוא מתן אספירין במינון נמוך (75-100 מ"ג ליום). השימוש באספירין הכרחי כאשר החולה סובל גם מלופוס, או בתקופה שלאחר הפלה. לנשים מומלץ להימנע משימוש בגלולות למניעת הריון, בעיקר כאלה עם רמת אסטרוגן גבוהה. שימוש ממושך בקומדין אינו בעייתי, וכפי שציינת - תופעת הלוואי העיקרית היא דימום, שעשוי להופיע כמעט בכל אתר בגוף. מסיבה זו חשוב לנטר את רמת התרופה בדם בתדירות גבוהה, לפחות בתחילת השימוש, עד לאיזון ערכי INR. קיימות תופעות לוואי נוספות, אך הן נדירות מאוד. בעיה נוספת בשימוש בקומדין הוא שהיא נוטה להשפיע ולהיות מושפעת מתרופות רבות אחרות - כך שרמתה עשויה לעלות ולרדת בהתאם. את רשימת התרופות תוכלי למצוא באינפומד בכתובת הבאה. http://www.infomed.co.il/drug4.asp?dID=104 בהחלט ניתן להאריך ימים עם תסמונת APLA. הסיכון לאירועים תרומבואמבוליים ולתמותה עולה בהתאם לרמת הנוגדנים בדם. תופעת ריינו היא תגובה מוגזמת של כלי הדם לקור או למתח נפשי. התופעה מתאפיינת בשינויים חדים בצבע האצבעות. התקף מתחיל בתחושת קור באצבע אחת, המתפשט לאצבעות הנוספות. כיווץ חזק של העורקים באצבעות גורמים להופעת צבע לבן או כחלחל של האצבעות. עם חימום האצבעות נמשך כל התקף 15-20 דקות. לאחר החימום, עם הרחבתם מחדש של כלי הדם הופכות האצבעות אדמדמות בהדרגה. השיטה הלא תרופתית היעילה ביותר לשליטה בתופעת ריינו היא ביו פידבק, בו מתאמנים על הרחבה רצונית של כלי הדם. הטיפול התרופתי הנפוץ ביותר הן תרופות מקבוצת חוסמי הסידן. נטילה קבועה של התרופות מורידה את שכיחות ההתקפים ואת עוצמתם. נטילת התרופה בזמן התקף על פי רב יעילה פחות ועשויה להחמיר את מצב האצבעות, משום שהיא גורמת לירידה חדה בלחץ הדם. קיימות תרופות נוספות להרחבת כלי הדם - אך הן לא נמצאו יעילות יותר מחוסמי תעלות סידן. תרופות נוגדות קרישה, או כאלה הממיסות קרישי דם - עשויות להיות יעילות במהלך התקף חריף, ובחלק מן החולים יש יעילות לטיפול קבוע באספירין. טיפול קבוע בקומדין לא הראה יתרון ברוב החולים, אך מחקרים שנערכו בחולים עם נוגדנים מסוג אנטיפוספוליפיד הסובלים מירידה בזרימת הדם לאצבעות ומתופעות ריינו גילו כי שימוש קבוע בנוגדי קרישה (קומדין) עשוי להיות יעיל. נראה כי מסיבה זו המליץ לך הראומטולוג על שימוש בקומדין. קרא עוד

תגובה אלרגית לתרופה אינה מופיעה תמיד מייד לאחר נטילתה. תגובה אלרגית יכולה להופיע ימים ושבועות לאחר נטילתה. כמו כן ישנן תגובות אלרגיות המופיעות גם שנים לאחר התחלת הטיפול. אי לכך סביר להניח שאכן מדובר בתגובה אלרגית, ועליך להימנע מתרופה זו ( אלא אם נטלת תרופה נוספת במקביל ואז ייתכן ואתה אלרגי לתרופה האחרת). קרא עוד

קשה לומר דרך הרשת. רק מערך בדיקות ומעקב יעזרו באבחנה. עקרונית, אפילפסיה אמיתית לא נובעת מבעיה פסיכיאטרית, כך שאם יש באמת אפילפסיה טיפול פסיכיאטרי לא יעזור אלא טיפול תרופתי נוגד פרכוסים. אנא פנו לנוירולוג להמשך בירור ומעקב. קרא עוד